עשרת דברות התפילה לבית כנסת לאומי דתי אשכנזי

א - אנא תגיע בזמן לתפילה ואפילו קצת לפני כן. אל תצא לפני הסוף, אלא אם כן יש אילוץ.

ב - אל תתפלל עם ידיים בכיסים. כך לא עומדים בפני מלך.

ג - וכן אל תתפלל רגל על רגל. גם כך, לא יושבים מול מלך.

ד - אל תסתכל כל הזמן אחורה או לצדדים, לראות אם יש איזה דבר מעניין, אלא מול ארון הקודש.

ה - מה טוב להביא ילד, אבל אם הוא בוכה או מרעיש, צא איתו מיד, אפילו באמצע שמונה עשרה. אל תפריע לאחרים, זה דרך ארץ מינימלי. פה זה לא שמרטפיה.

ו - אל תצעק אמן וכדומה בקולי קולות אלא כקול שליח הציבור. אתה לא סבל בנמל סאות'המפטון.

ז - אל תחזור על מילים בשירה. יש להתאים את המנגינה למילים ולא את המילים למנגינה. גם אין ענין למלא את החלל ב-ל-ל-ל וכדומה. אין להם שום משמעות. והוא הדין, אין ענין לדפוק על השולחן בעת השירה, אין לדפיקה שום משמעות.

ח - אין לקרוא ידיעונים בזמן התפלה. התפילה אינה מועדון קריאה. וכן ספרי קודש. אמנם מצוה ללמוד תורה, אך זו עבירה בזמן התפילה. זמן תורה לחוד, וזמן תפילה לחוד.

ט - אין לשוחח עם חברים. אם יש דבר דחוף שאינו סובל דיחוי, אז לדבר בחוץ. אם אדם היה בקונצרט, האם היה מעיז לפטפט. או להתחבק עם חבר. או לתת יד לחבר לאות שלום. אין לך זלזול גדול מזה מול השכינה.

י - בסוף התפילה, יש להחזיר את הידיעונים למקום, וכן הסידורים. הגבאי אינו עבד שלך. קצת דרך ארץ.

ואני תפילתי לך ד' עת רצון