המחלוקת הגדולה בימינו

[שאל: הרב מרדכי ציון]

ש: אנו עדים למחלוקת גדולה באומה, מה שמטריד רבים. מה אפשר לעשות?

ת: טבעי מאוד שזה מטריד רבים. יפה מאוד. ישר מאוד. אך כך היא מציאותנו בעולם הזה, שיש חילוקי דעות. העיקר להבחין בין חילוקי דעות לחילוקי לבבות. תמיד לשמור על אהבה ואחוה ושלום ורעות.

ש: יש הרבה מאוד טיעונים בעד ונגד, עד שהולכים לאיבוד. האם אפשר לתמצת אותם?

ת: מדינה יהודית או מדינת כל אזרחיה.

ש: מה ההבדל המדויק?

ת: מדינה יהודית היא מדינה של יהודים. יכולים לגור בה גויים, מיעוטים, בתנאי שאינם עסוקים להרוס את המדינה. וגם אינם יכולים להתערב בהנהגת המדינה. זה מבחינה מעשית. מבחינה אידיאולוגית, מדינה יהודית היא מדינה נאמנת להיסטוריה הרוחנית שלה, לתרבות ההיסטורית שלה.

ש: הכוונה לתורה ומצוות?

ת: כן.

ש: הכוונה שנכפה על כולם לשמור תורה ומצוות?

ת: לא. כתוב בתחילת חושן משפט, שבימינו אין כפיה. אלא מדובר בהנהגת הכלל.

ש: אבל גם זה נראה בלתי מציאותי בימינו?

ת: נכון. לכן יש להתאזר בסבלנות. אך סבלנות אינה ויתור. ויתור הוא אידיאולוגיה אלילית שהכל מותר.

ש: ומה היא מדינת כל אזרחיה?

ת: מדינה רב לאומית, של יהודים, מוסלמים, נוצרים, גויים, ערבים, השייכת לכולם בשווה. הם קובעת את הנהגת המדינה ואת האופי התרבותי של האומה.

ש: אבל בהכרח, אחד יבוא על חשבון השני?

ת: אז תפקידו של בג"ץ לאזן בין כולם.

ש: בעצם, זו מדינה בלי נשמה.

ת: נכון. מדינה צריכה כלכלה ובטחון, אך היא גם צריכה אמונה, רוח.

ש: איך הגענו למורד הזה?

ת: זה תהליך צפוי, כפי שמברר מרן הרב קוק במקומות רבים בספרו אורות, שהוא מעין מסילת ישרים של תחיית האומה בארצה על פי תורתה. למשל, באורות התחיה מד-מה, מבואר שבהתחלה יש צורך בעבודה מעשית מאומצת, כדי להרים מדינה מעפר.

ש: כלומר יש צורך לעסוק בדברים חומריים?

ת: במידה רבה.

ש: אבל זה מסוכן, עלולים לשקוע בחומרנות?

ת: נכון. זו בדיוק הבעיה. בהתחלה, זה היה נצרך, אך עם הזמן יש ששקעו עמוקות בזה. מרן הרב קוק כותב שהשלווה הגשמית שתבוא לחלק מן האומה שיחשבו שבכך כבר השיגו את כל מטרתם, תקטין את הנשמה, והשאיפה לאידיאלים נישאים וקדושים תחדל. ומתוך כך ירד הרוח וישקע.

ש: העיסוק בצד החומרי באומה שהיה אוהב, יהפוך לאויב?

ת: כמובן, תמיד יש להתעסק בעניינים חומריים, מעשיים, פרקטיים, כלכליים, ביטחוניים, אך אין לשקוע בהם ולשכוח את הנשמה.

ש: במה זה בא לידי ביטוי?

ת: נהנתנות, תאוות, אינטרסים פרטיים, התרוקנות אידיאולוגית.

ש: הכל ירד לטמיון!

ת: שום דבר לא ירד לטמיון. הלא ידענו מראש שתהיינה עליות וירידות, הצלחות ומשברים, אורות וחשכים. ואדרבה מהחושך, רבונו של עולם מביא אור.

ש: איך הוא עושה זאת, איך הוא מוציא מתוק ממר?

ת: אינינו יודעים סוד ד'. אבל אנו יכולים לנחש, שכאשר הריקנות תגיע לתחתית המדרגה, עמנו היקר והקדוש, יתעורר, יתנער, ויבין שאי אפשר להמשיך כן. זה דומה למה שנקרא אצל המתמטיקאים: הוכחה דרך השלילה.

ש: עד כדי כך יש אנשים רעים?

ת: חס ושלום. יש להבחין בין הדעות לבין האנשים. אנו אוהבים את כל עם ישראל כולו, כולם אהובים, כולם ברורים, כולם גיבורים, כולם קדושים...

ש: אבל לא כולם פותחים פיהם בקדושה ובטהרה...

ת: זה נכון.

ש: בכל זאת, איך אפשר שכולם קדושים?

ת: לא במובן של הקדושה האישית, אלא מצד יניקתם מנשמת האומה, כמבואר באריכות בספר אורות, בחלק אורות ישראל, בפרק על הקשר בין היחיד והכלל בישראל.

ש: אבל האם יש הכרח שקומה תיהרס כדי לבנות קומה יותר גבוהה?

ת: ודאי האידיאל הוא לבנות בהדרגה, קומה אחר קומה, בנחת ובטחה. אבל לפעמים, זה נעשה לא דרך תהליך אלא דרך מהפכה, לא אבולוציה אלא רבולוציה. אך ניזהר מאוד לא לנבא עתידות. אנו רק מתארים תהליכים שונים.

ש: אנו רואים שמרן הרב קוק כבר ידע שכל זה יקרה. אך מותר לשאול מה מקורותיו. האם חז"ל כבר דברו על זה?

ת: בודאי. הם דיברו על הכל. בסוף מסכת סוטה מדובר על החוצפה של עקבתא דמשיחא. יש אדם שחוטא, אך אינו עושה מזה אידיאולוגיה. החוצפה היא העמדת אותו זיוף כעיקרון מקודש.

ש: אבל אנשים אלו אינם נגד עם ישראל ונגד ארץ ישראל?

ת: ברוך ד'. זו הצלתם וזו הצלתנו. הם מוכנים למסור את הנפש על העם והארץ. לא עוזבים את הארץ, הם הולכים לצבא – חוץ מיוצאי דופן –, עושים חסד אחד לשני ועוד הרבה מידות טובות מאוד. אשרינו.

ש: אז למה לגבי תורה ומצוות, הם נופלים?

ת: זו סוגיא עמוקה. עיין מאמר 'הדור' למרן הרב קוק. תינוקות שנשבו. מבולבלים. או ביידיש: אביסל פארדרייט – קצת מסובבים. אבל זה מביא לטירוף נורא של עבירות, במיוחד בתועבות שונות בניגוד לצניעות.

ש: אבל איך כל זה קשור למהפכה המשפטית?

ת: לבג"ץ יש מדיניות עקבית של מדינת כל אזרחיה. אך זו לא סמכותו להחליט על כך, אלא סמכות העם.

ש: כלומר דמוקרטיה. אבל התורה לא אומרת שדמוקרטיה היא המשטר המועדף?

ת: כן. אבל בינתיים זה הכי טוב. עיין נצי"ב על הפסוק אשימה עלי מלך. וכן האבני נזר על זה. העם צריך להנהיג את המדינה ולא חבורה קטנה שלא נבחרה על ידו, אלא השתלטה, בצורה דומה לדיקטטורה. העם צריך לבחור אותם, ולא מעגל סגור. בינתיים, העם הוא המלך.

ש: אבל גם בתי המשפט העכשוויים אינם שופטים על פין דין תורה?

ת: ידוע. אבל בינתיים, זה מה שיש, ויש להציל מה שאפשר להציל.

ש: וכל המפגינים נגד הממשלה העכשווית אינם מבינים את כל הדברים הפשוטים האלה?

ת: מרמים אותם. מטעים אותם. משתמשים בתחבולות פסיכולוגיות. התקשורת משקרת. למשל למחרת הפגנת המיליון, הודיעו בחדשות שהיו כמה רבבות. אבל בפעם אחרת הודיעו על פי הערכת המשטרה היו 850,000. עלמא דשיקרא. מהנדסים את התודעה. כידוע, אם חוזרים על שקר די פעמים, הוא הופך לאמת. הרמיה הגדולה. גם סחיטה רגשית, כגון איום על שסע ועזיבת הארץ, סירוב לשרת בצה"ל. שערי התחבולות לא ננעלו.

ש: מפחיד...

ת: לא. הכל יסתדר, במוקדם או במאוחר. סבלנות. אורך רוח. תמיד ידענו שהגאולה קמעא קמעא. שהגואל נגלה, נכסה וחוזר ונגלה. אין להיבהל. מכל ירידה צומחת עלייה.

ש: אך מה עלינו לעשות לשם כך?

ת: ההגדרה הידועה של רבנו הרב צבי יהודה: אהבה ואמונה. לאהוב את כל עם ישראל מתוך אהבת ד', ולמלא את מדינתנו באמונה טהורה.

ש: מה להסביר?

ת: מה שאמרנו קודם. שהאידיאל הכי עליון שבעולם, אם הוא מנותק משם שמיים, סופו לכמוש, סופו להירקב. עיין אורות, אורות ישראל, בסוף פרק ו על הלאומיות, מה קרה, ומה קורה, ומה יקרה ללאומיות שאינו מחוברת לאמונה.

ש: ובסיכום?

ת: חזק ונתחזק בעד עמנו, בעד ארצנו, בעד מדינתנו.