עשר שאלות על נטיות הפוכות
[שאל: הרב מרדכי ציון]
- ש: האם נטיות הפוכות הן תכונה מולדת או תכונה נקנית?
ת: עד כה, אין שום מחקר הטוען שזו תכונה מולדת. אלא היא תוצאה של סיבוך פסיכולוגי במשפחה. כמובן, זה לא אמר שהמשפחה אשמה. עובדה היא שאחד מופיע ככה ואחד אחרת.
- ש: בין כך ובין כך, יש לאדם נטיה כזו. מה הוא אשם?
ת: אכן הוא לא אשם. אך בכך אינו שונה מכולנו. לכל אחד מאיתנו יש יצר טוב ויצר רע. כך נברא האדם. איש איש ויצרו הוא. וזה יצר הרע שלו. הכי טוב להפוך אותו לדבר טוב, בעזרת פסיכולוג מומחה ואוהב. ואז הוא מתחתן, מוליד ילדים וחי חיים מאוד מאושרים. אם לא, עליו להתגבר על יצרו, איזהו גיבור, הכובש את יצרו, ואז הוא צדיק גדול.
- ש: כיצד להתייחס לאדם השייך לקבוצה זו?
ת: אין קבוצה כזו. אין זה מגדיר את אישיותו. קודם כל הוא אדם, לומד, עובד, חייל, בעל מידות טובות ורעות. אלא זו תכונה מסוימת בין שאר תכונות. קודם כל, הוא אדם בצלם אלהים, הוא יהודי עם סגולה נשמתית ישראלית. ברור שאי אפשר להגדיר את כל אישיותו במונח בעל נטיות הפוכות.
- ש: האם זו בעיה לפי התורה בלבד, או בעיה כלל אנושית?
ת: ודאי כלל אנושית. זו טעות חיים. בתורה כתוב: תועבה. וחז"ל מסבירים: תועה בה. ידידי היקר, טעות בכתובת. ואכן, הרוב הגדול של המין האנושי מתייחס לזה כאל סטייה, אם כי הוא אינו מעיז לומר זאת בקול גדול, בהיותו מפחד שיפגיזו אותו בתוארי גנאי מעליבים.
- ש: אם הזכרנו את התורה, והרי כתוב בה מות ימות?
ת: כמובן, אינינו דנים למות אף אחד, לא הוא ולא אחרים. וכן אינינו מפעילים אף עונש, לא עליו ולא על אחרים, כמו שכתוב בתחילת שולחן ערוך חושן משפט, שבימינו זה לא שייך. בסיכום, אין כפיה בתחום הפרט. ודאי שבמדינה יש חוקים, כי עלינו לחיות יחד, ולא באנרכיה של ג'ונגל אבל אינינו חודרים לחיי הפרט.
- ש: אבל האם אנו שונאים אותו?
ת: ודאי לא. אנו אוהבים אותו כאדם, וקל וחומר כיהודי. אבל, אנו שונאים את מעשיו. אמנם יש אנשים שאינם מסוגלים לחשיבה מורכבת, רואים את כל העולם בשחור-לבן, ואינם מבינים שאין כאן סתירה. אדרבה, אם היינו אדישים כלפיו, לא היה אכפת לנו ממעשיו, אך כיון שאנו אוהבים אותו, אנו שונאים מעשיו המרעילים את אישיותו. כמובן, לא בגלל שהוא אהוב, זה לא אומר שהמדינה צריכה להטביע חותם רשמי על התנהגותו ולממן אותה.
- ש: כיצד להבין את מצעד הגאווה?
ת: אין מה להבין. גאווה היא מידה רעה, ואולי הכי רעה, וקל וחומר שאין לאנשים להתגאות מזה שהם עושים עבירה.
- ש: למה אין זה טבעי ונורמלי, אלא סטייה במובן הכלל אנושי?
ת: כי נישואים מחוברים עם הולדה. הם דבר אחד: פרו ורבו – ודבק באשתו והיו לבשר אחד. הילד מורכב מתכונות שני הוריו, ובו הם נעשים אחד. כמו כן, לפעמים ההורים אינם מצליחים להוליד, אך אין זאת אומרת שכך יש לבנות לכתחילה את החיים.
- ש: אבל יש פתרון על ידי פונדקאות?
ת: זה פתרון אכזרי במובן כפול. א. ילד צריך גם אבא וגם אמא. אם לא, הוא יתום. נכון שלפעמים זה קורה שהורה אחד מת ונוצר יתום, וזה עצוב. אבל לייצר בכוונה יתום, עבור ההרגשה הטובה של שני גברים או שתי נשים, זו אכזריות. ב. הפונדקאיות מארצות נכר המשמשות לזה, עוברות ניצול מחפיר וסבל רב. וגם זה מאוד לא מוסרי.
- ש: אם אדם עם נטיות הפוכות לא יוכל לממש נטייתו, הוא לא יהיה מאושר בחיים?
ת: תלוי איך מגדירים אושר: הנאת היצר או הרגשה פנימית של מילוי חובה מוסרית. נכון שיש זרמים בעלי דגל של התרכזות על עצמו, אך לא כן היא תפארת המין האנושי.