אין אנחנו והם

אפילו הפילוסוף קנט שלל את הגישה המחלקת את החברה האנושית לשתי קבוצות אשר תהום פעורה ביניהן: אנחנו והם! כלומר אנחנו הטובים, הישרים, החשובים, האמיתיים, הצודקים, והם הפסולת האנושית, המתאימה לכל דחיה, לכל ביזוי, לכל זלזול, לכל הפליה.

להבדיל, גם מרן הרב קוק כתב על זה במאמרו "מסע המחנות" (מאמרי הראיה).

ולפני זה, כתב על זה משה רבנו מפי ד': "ואהבת לרעך כמוך", בלי לציין חילוקי קבוצות. וכן כתב הרמח"ל בלשונו הזהב: "ואהבת לרעך כמוך, כמוך בלי שום הפרש, כמוך בלי חילוקים, בלי תחבולות ומזימות, כמוך ממש" (מסילת ישרים יא).

כל המעניין בהיסטוריה העולמית נבהל ונרעש מתופעת "אנחנו והם".

נסתפק בדוגמה אחת. ברעב תפוחי האדמה הגדול באירלנד לפני 180 שנה, האנגלים לא ראו עניין להקדיש יותר מדי כסף לעזור לאירים, שאז נחשבו אנגלים סוג ב', וכך מתו מיליון מהם, מלבד מיליונים שהיגרו.

אין זה כל כך מפליא אותנו, כיון שהדבק הלאומי אצל עמים אחרים, הוא מעשי-תועלתני-כלכלי-בטחוני, ולכן הלכידות הלאומית נבחנת על פי אמות מידה אלה.

לא כן, עמנו עם ישראל, החטיבה הלאומית, גם בגלות, וקל וחומר בתחיתנו בארצנו, יונקת משורשים הרבה יותר עמוקים לאין ערוך, כגון ההיסטוריה המיוחדת המופלאה שלנו השולחת קרניה המאירים עד עצם היום. במילים פשוטות: הנשמה. וזה מקור האהבה בינינו.

אכן, לאהוב את הדומה, אינו חכמה גדולה, אינו זכות גדולה. הכל נעים וטעים. המבחן הוא באהבה בין השונים, כאשר יש ניגודי רצונות, ניגודי הבנות, ניגודי מחשבות.

ואז תרופת הפלא היא לזכור פעם אחת ולתמיד שהמשותף הינו לאין ערוך יותר גדול מהמפריד. אכן אמירה פשוטה, אך היא גונזת בחובה עומקים של חכמת נשמה כולם אחים .