שיר הלל לשבט יובל

]שאל: הרב מרדכי ציון]

ש: כיצד להתייחס לשבט יובל בבני עקיבא, הכולל חניכים בעלי צרכים מיוחדים?

ת: מה השאלה? מצוה גדולה מאוד. חסד עצום. גם הם בני אדם, גם הם יהודים, גם הם אחים, ויש לעשות עבורם ככל יכולתנו. אדרבה הם זקוקים לזה יותר מאחרים.

ש: למה יותר?

ת: כי הם חווים בדידות, ניתוק מהחברה, דימוי עצמי נמוך.

ש: האם תנועת נוער מסוגלת לטפל במשימה כל כך אחראית ומורכבת?

ש: עובדה היא שמאוד מצליחים. צריך רצון, מסירות, אהבה.

ש: לא צריך הכשרה מיוחדת?

ת: ודאי צריך. המדריכים מקבלים זאת בסמינריונים מיוחדים, בגילאי 21-8.

ש: מאיפה באים המדריכים?

ת: רגיל. חבריא ב'.

ש: איזה סוג חניכים יש שם?

ת: כל הסוגים. פיגור שכלי, תסמונת דאון, ועוד.

ש: חרשים?

ת: גם. המדריך לומד שפת הסימנים.

ש: כיצד מדריך משתלט על שבט כל כך מסובך?

ת: המדריך הוא כמעט פרטני. יש 400 חניכים ו-250 מדריכים. 80 סניפים.

ש: והם משולבים בסניף?

**ת:**בוודאי, זה חלק מהעניין. כך הם מרגישים שייכים לכל ולא מנודים. וכן החניכים האחרים הרגילים לומדים להכיר אותם, להעריך אותם, לראותם כחברים רגילים.

ש: זה מעורב?

ת: כן כרוב סניפי בני עקיבא.

ש: זו לא בעיה?

ת: ככל סניפי בני עקיבא.

ש: לא יהיה יותר טוב נפרד?

ת: ודאי כך צריך להיות. בינתיים כך היא המציאות. ואדרבה זה יותר קל מסניפים מעורבים רגילים, בהם החניך בא בין בשאר לבלות, ובמיוחד לבלות עם בנות. כאן, המדריך בא מתוך שליחות, מתוך מסירות, לעשות חסד, לעזור לחניך הסובל. זה כמעט פיקוח נפש.

ש: מותר לעשות מצוה על ידי עבירה?

ת: ודאי לא. אבל כאן זה מסוג הנאה שבאה לאדם בעל כורחו, פסחים כה, וליכא דרכא אחרינא, בבא בתרא נח. ואין כאן מקום להאריך. ואגב, המציאות יותר מורכבת מאשר בסניף רגיל. כי פעמים רבות החניכה לא מבינה ענין, ומחבקת את המדריך, ואם הוא יחמוק, זה ישבור אותה.

ש: ואז?

ת: זה לא חיבוק יצרי אלא חיבוק טיפולי.

ש: יש עוד ארגונים כאלה?

ת: כן. קבוצת ארזים בעזרא, צמיד בצופים, וכנפיים של קרמבו.

ש: אז למה להזכיר דווקא בני עקיבא?

ת: כי אני חניך בני עקיבא. כמובן, זה לא נימוק. כולם ראויים לשבח.

ש: הרב פעיל בענין שבט יובל?

ת: לא. לא ביקשו ממני. הם לא צריכים אותי.

ש: הרב נפגש באקראי?

ת: כן. פעמים רבות. ומאוד התרשמתי. אפילו פעם הזדמנתי למין סעודה משותפת שלהם. אמר לי האחראי: אמור להם דבר תורה, אך שיהיה מובן להם לפי מדרגתם וירומם את ערכם בעיני עצמם.

ש: לא קל. הרי הם מודעים לכך שהם בקושי סוחבים את עצמם.

ת: נכון. אז נזכרתי בדבר שקראתי וסיפרתי להם. מעשה בשעון. אמר מחוג הדקות למחוג השעות:

• אתה לא מוצלח, בקושי סוחב את עצמך, בקושי זז. אני חרוץ, אני זז.

• אז אנא אמור מה השעה.

• רבע ל...

• רבע למה?

• איני יודע.

• אז מה אתה שווה? אתה רץ, רץ, ולא אומר כלום. אני הולך לאט, אבל זה אמת.