אני אוהב מוזיקה - רצח

אני אוהב מוזיקה – רצח, מוזיקה – רעש, מוזיקה – קצב. אני לא אוהב מוזיקה שקטה ועדינה, המתנגנת עם נשמתו של אדם. בעיניי, זו חולשה, זה ויתור על החיים, ויתור על העוז והגבורה, בעיניי אין לזה ערך.

אני המצאתי את כלי המוזיקה. שמי יובל, "אבי כל תופס כינור ועוגב" (בראשית ד, כב). המקצבים החזקים והמהירים נותנים לי הרגשה טובה.

אני יודע שלא בשביל זה האל ברא את המוזיקה, אלא כדי להרגיע, לתת מנוחה, לעדן, לרומם. אבל אין זה מעניין אותי. איני מאמין בו. אני מאמין באלילים. אלילות זו אלימות, אלילות זה רצח.

אני מתגאה ממוצאי: קין. כל הכבוד לו: רוצח על הגובה. גם אבי למך רצח את סבא רבא רבא שלו קין (מד"ר בראשית א). אמנם זה לא היה בכוונה, אבל העיקר שהוא רצח. חיים זה רצח, חיים זה או אני או אתה.

אני יודע שהמלאכים שרים ומנגנים. וגם כל מיני צדיקים מנגנים איתם. זה ממלא אותם כח עצום לעשות את הטוב. בראשית ברא האל את המוזיקה, כדי להשתמש בה לעובדו. אבל, הוא לא בעל הבית עליה. לקחתי אותה ממנו ואני אשתמש בה לנכון בעיניי. אחי תובל קין הוא יוצר כלי מלחמה (בראשית ד, כב רש"י). וגם אני יוצר כלי מלחמה מסוג אחר. העיקר, רעש ומלחמה. ולפעמים אחותי נעמה מצטרפת אליי (תרגום יונתן שם).

אם אינכם יודעים, מוזיקה מורכבת מהרמוניה ומקצב. אותם לויים שיהיו בבית המקדש יבנו תמהיל, שההרמוניה גוברת על הקצב, בצללים הדומים לטיפות גשם, או פעימת גלים בלב ים, מותאמים לקצב הנשמתי של האדם. וכן אותו מלך דוד שיקום להם, המנגן עם תפילתו. כל אלה אינם מטעמי.

אני רוצה שהמוזיקה שלי תהיה כמו סמים, המעוררים דחף חזק, להילחם או לסגוד לאלילים. גם לתענוגות גוף, כמו אבי למך, שלקח לו שתי נשים.

אני יודע שכל ההוויה שרה שיר הרמוני, הכוכבים שרים למעלה, העשבים שרים למטרה. זה לא בשבילי. אני ממשפחת רוצחים ועובדי אלילים, ואני גנב. גנבתי את המוזיקה, והפכתי אותה לנשק של השטן, לעורר יצרים אלימים וגסים. כן אני בעד מוזיקה – רצח, מוזיקה – רעש, מוזיקה – קצב, מוזיקה – טראנס, המשתיקה את היצר הטוב הזה, שאינו אלא חולשה מובנית.

אני יודע שזו התאבדות. אני יודע שבסוף נטבע במבול.

אז מה?!