משיחיסטים

[שאל: הרב מרדכי ציון]

ש: האם הרבי האחרון מחב"ד אכן אמר על עצמו שהוא המשיח?

ת: יש שמצאו רמזים. אבל הוא אף פעם לא הכריז על כך בפירוש. אך גם לא הכריז בפירוש שאינו המשיח. אבל הוא חזר ואמר שהגאולה קרובה, ושיש להתכונן לקראתה.

ש: אבל יש מחלוקת אצל רבני חב"ד עצמם אם הוא המשיח בין המשיחיסטים והלא-משיחיסטים.

ת: לא ברור שהלא-משיחיסטים סוברים שאינו משיח. הם לא הכריזו על כך בפירוש. אלא הם התנגדו שיכריזו שהוא המשיח, כי זה ירחיק אנשים מהחסידות והאפשרות לקרבן לתורה.

ש: יש חסידי חב"ד וחוקרים הטוענים שבפנימיותו הוא האמין שהוא המשיח.

ת: אין הוכחה ברורה לכך.

ש: הרעיון המשיחי הזה, התחיל מהרבי האחרון?

ת: לא. כבר הרש"ב אמר לפני יותר ממאה שנה שהתבוללות עצומה של היהדות ברוסיה היא עקבתא דמשיחא. מה שכולל סוציאליסטים וציונים. זהו דור מחרף ומגדף.

ש: לסברא שזה עקבתא דמשיחא, אין מקום?

ת: יש מקום. הבעיה היא המסקנה: להפיץ חסידות באומה מה שיחיש ביאת המשיח.

ש: כבר הבעל שם טוב אמר שקיבל זאת בעליית נשמה?

ת: אכן. ודאי שתשובה אל התורה תקרב ביאת המשיח, אבל החסידות אינה התורה כולה. גם אין שום אפשרות לנבא שביאת המשיח קרובה. אנו מחכים לו כל יום, אבל אי אפשר לחשב את הקץ. מחשבי קיצים! "לאלתר לתשובה – לאלתר לגאולה".

ש: מה אמר ממשיכו הריי"צ?

ת: לא ברור שחידש דברים על זה. הבעיה היא שאחר מותו, ממשיכו הרבי האחרון, הרמ"מ, טען שהוא לא מת ממש, אלא שהוא ממשיך להתקיים בצורה לא נראית לעין, והצהיר שהוא רק ממלא מקום. הוא לא אמר "נשמתו בעדן" אלא "נשמתו בי". הוא ערבב שני האישים. וכן אמר שכיון שהריי"צ לא מת, ויש עדיין לקחת שהוא יבוא כמשיח.

ש: אלו כבר דברים לא מובנים. אבל האם הוא רמז שהוא בעצמו יהיה המשיח?

ת: יתכן. הוא הביא דברי חז"ל שכל השביעין חביבים, וכיון שהוא השביעי בשושלת חב"ד, ברור שהמשיח יבוא בימיו.

ש: אבל איך לדעתו אפשר לזהות את המשיח?

ת: הוא יהיה מנהיג ותלמיד חכם, אך לא כולם יבינו מיד שהוא המשיח, אלא הוא ישכנע אותם לאט. ואחר כך הוא יכוף את עם ישראל ללכת בדרך התורה, כמו שכותב הרמב"ם בהלכות מלכים.

ש: דבריו עדיין מעורפלים.

ת: הוא כתב הרבה מאוד דברים על המשיח, - שיטה שלמה. אך באופן כללי, הוא סבר כמו הרש"ב והריי"צ שהגאולה קרובה, ושיש לפעול במסירות עצומה לזרזה.

ש: חז"ל אומרים בסנהדרין קח, א שהקץ המגולה של נתינת ארץ ישראל פריה בעין יפה היא הסימן הכי מגולה שיכול להיות.

ת: ענייני עלייה לארץ, ישוב הארץ, הקמת המדינה וצה"ל, לא היו בראש שלהם.

ש: אז מה היה בראש שלהם?

ת: הרבה דברים טובים אחרים, עיין בספר התניא. אך אין זה ענייננו עתה, אלא משיחיות.

ש: אני מבין שהוא הצליח לשכנע אנשים רבים?

ת: כן. חסידי חב"ד רבים. והם פירסמו זאת ברבים. אך הרבי אסר זאת בכל תוקף, אך הוא המשיך להפיץ כל הזמן שהגאולה קרובה.

ש: זה התחיל לפני 40 שנה. עבר זמן רב, ובינתיים לא קרה מה שהם מצפים...

ת: הם אומרים שכל התנאים נמצאים, רק חסר שיאמינו בזה.

ש: האם הרבי גם ניסה לשכנע רבנים מחוץ לחב"ד?

ת: כנראה. הוא נפגש עם שני הרבנים הראשיים, הגר"א שפירא והגר"מ אליהו, ואמר להם שיש לפסוק הלכה שעל הגואל להתגלות מיד. הוא ציין שיתכן שאליהו הנביא יבוא מברוקלין.

ש: חסידי חב"ד המשיכו לעסוק יומם ולילה בענייני משיח.

ת: כן. ובשלב מסויים הוא חדל למחות בהם. הוא גם הסביר כל מיני אירועים מדיניים עולמיים כהוכחה שהמשיח קרוב. פעם הרבי אמר לפני פסח תשנ"א שהמשיח יבוא בפסח. כיון שלא הגיע, הסביר שזה בגלל שלא פעלו די הצורך כדי שיבוא. אמר: אני עשיתי ככל שיכולתי, עתה זה התור שלכם.

ש: הרבנים הראשיים אז פסקו שעל המשיח לבוא מיד?

ת: אין בידינו פסק כזה. אך לאחר פסח, יצא פסק דין של רבנים שהרבי יתגלה תיכף ומיד כמלך המשיח.

ש: אגב, הוא לא היה מלך. הרמב"ם כותב שזה אחד התנאים.

ת: הם הסבירו שהכוונה של מלך הוא תלמיד חכם גדול מאן מלכי רבנן. אך זו ודאי לא כוונת הרמב"ם, שהרי הוא כתב זאת בהלכות מלכים ומלחמות, כלומר מלך ממש של מלכות שעושה מלחמות.

ש: פעם מישהו צעק מולו: "יחי אדוננו מלך המשיח", והרבי חייך וצעק אף הוא.

ת: לא ברור לגמרי שהסכים. אך גם לא ברור שהכחיש. גם את אותו פסק דין, הרבי הקריא על קברו של הריי"צ.

ד: ומה עם התנאי שהביא הרמב"ם שעליו לבנות בית המקדש?

ת: הם אמרו שביתו 770 בניו יורק, הוא מקדש מעט.

ש: כאשר הרבי קיבל שבץ מוחי בשנת תשנ"ב ויצא מכלל תפקוד, כיצד הגיבו החסידים?

ת: שהמשיח הוא איש מכאובות, כך כתב ישעיהו, והוא סובל חטאי הדור, שזה הניסיון האחרון, והוא עדיין משיח. חלקם הלכו עם איתורית כדי לדעת מיד. הוא היה מאוד משותק אך כאשר שרו יחי אדוננו, לפעמים הרים ידו, או השמיע קול עמום.

ש: וכיצד הגיבו כאשר עלה למרומים?

ת: חלק נהגו אבלות וחלק נשאו בלוויה בקבוקי יי"ש בתקוה שזו רק אשליה.

ש: אם כן, רבים הכירו במותו?

ת: בצורה מעורפלת לא ברורה. אלו הלא-משיחיסטים. המשיחיסטים המשיכו לשיר יחי אדוננו, ונשים שלהם באו עם תופי מרים, כדי לקדם איתם את ביאת המשיח.

ש: כיצד נגדיר את המחלוקת?

ת: אלו אומרים שלא מת, אלא חי בגוף, אך לא נראה, כמו אליהו הנביא. ואלו אומרים, שמת ויקום לתחיה בתור משיח.

ש: מי הרוב?

ת: באמריקה, הלא-משיחיסטים. בארץ, הרוב משיחיסטים. אלו טוענים, שהרי רמז כמה פעמים שהוא המשיח, ואלו טוענים, שהוא התנגד לכך.

ש: האם התנגדות זו שלו ושל הלא-משיחיסטים, אומרת שהוא אינו משיח, או שאין לעסוק בזה?

ש: הם אומרים בפירוש שאינו משיח, או שאין לעסוק בזה?

ת: הם לא אומרים בפירוש שאינו משיח.

ש: לא מובנת האמירה, שהוא לא מת, חי בגוף, אלא שלא רואים אותו.

ת: הם טוענים שמות שייכת לאדם רגיל, ולא לאדם כמותו, ושהוא כמו משה רבינו שנעלם בהר סיני במעשה העגל, וכמו שגואל ראשון נגלה, נכסה ושוב נגלה, כך גואל אחרון. כמובן זה לא שייך. על כל פנים, הם לא באים לקברו, אלא עולים לרגל לביתו בתשרי, כאשר הם מלווים אותו בבואם ובצאתם.

ש: לא מובן. ומה עם האמונה שהוא מת ויקום לתחיה בקרוב, יש טוענים שיש כאן ריח נוצרי?

ת: חס וחלילה, הם לא נוצרים, אלא טועים. הם מצטטים דברי הגמרא סנהדרין צח שיתכן שהוא מן המתים, ואת רבי יצחק אברבנאל בספרו ישועות משיחו, שיתכן שהמשיח יקום לתחיה.

ש: מה לומר על כך?

ת: רבונו של עולם יכול לעשות כל מה שהוא רוצה. אם הוא יקום לתחיה, וימלא את עשרת התנאים של הרמב"ם בהלכות מלכים, נקבל אותו.

ש: מה עם אלה שלא צמים בעשרה בטבת ובשבעה עשר בתמוז?

ת: מיעוט זניח שחב"ד שוללים בתוקף.

ש: ומה עם האלוקיסטים שאומרים: יחי אדוננו המלך משיח והקדוש ברוך הוא?

ת: כנ"ל. מיעוט בטל.

ש: אבל הרבי בעצמו השתמש בביטוי עצמות אין סוף בגופו של אדם?

ת: גם לא מובן. כנראה זו מליצה.

ש: הרבי מסאטמר טען שחב"ד הם עובדי עבודה זרה. והגרא"מ שך אמר שהרבי הוא משוגע, כופר, משיח שקר, ושחב"ד הוא הדת הכי קרובה ליהדות.

ת: יותר טוב לקבל דברי הג"ר אהרן סולוביצ'יק שהרבי לא יכול להיות המשיח, כי המשיח צריך להיות חי, ושמשיח מת שיקום לתחיה, הוא בניגוד לתורה. אך אין להשתמש בזה כדי לגרום נזק לחב"ד, שהם בשורה הראשונה של המלחמה נגד המיסיון ונגד ההתבוללות, ושאין לומר שחב"ד הם כופרים.

ש: ובסיכום?

ת: פעם קראתי דברי רב חב"ד, שכתוב בגמרא, ששואלים מה שמו של משיח. תלמידי רבי שילא אומרים: שילא. תלמידי רבי ינאי: ינון. תלמידי רבי חנינא: חנינא. ויש אומרים מנחם. סנהדרין צח, ב. וכן נאמר כמה פעמים בדורות אחר כך. וכולם צודקים, כי בכל חכם יש ניצוץ של משיח.