ארבעים כללי מלחמה למרן הרב קוק

א', מלחמה אינה מקרה ותקלה, אלא שייכת לסדר ההנהגה האלוהית, למען מטרה שרק בדרך זו אפשר להגיע אליה (אורות, המלחמה א).

ב', במלחמה גדולה כגון מלחמת העולם הראשונה, מתעורר כח גדול כלפי מעלה, שנקרא כח המשיח (שם).

ג', המלחמה מקדמת אותנו בכך שנהרגים אנשים רעים (שם).

ד', צדיקים שנהרגים במלחמה, אין זה בתורת עונש, אלא מפני חשבון אלהי ארוך (שם).

ה', אותם צדיקים עולים למרומים ומשם משפיעים עלינו ברכה (שם).

ו', מלחמה היא דבר רע, אך ממנה יוצא דבר טוב. ד' הוא בעל מלחמות, מצמיח ישועות (שם).

ז', אנו אוהבים שלום, ומלחמה אינה ערך עצמי, אלא רק בלית ברירה (שם ב).

ח', גדולי עולם שלנו היו לוחמים מלחמת קיום: אברהם, יעקב, משה, יהושע, שאול, דוד ועוד (שם).

ט', גדולי עולם לא פחדו שהמלחמה תשחית מידותיהם, כי המניע הפנימי היה טהור (שם).

י', כאשר נהיה במדרגה גבוהה, הגויים יסכימו שזו ארצנו, ללא צורך במלחמה (שם ד).

י"א, הגויים, כיון שהמוסריות כפויה עליהם, מוצאים פורקן לאכזריות במלחמה (שם ה).

י"ב, המלחמה היא דבר רע, אך יוצא ממנו דבר טוב: העמקת הלאומית (שם ו).

י"ג, המניע הפנימי של המלחמות אצל הגויים הוא אופיים של שפיכות דמים, הנובע מתרבותם המושחתת (שם ח).

י"ד, כאשר אורם של ישראל יתפשט בעולם, התרבות האנושית תזדכך, ותיפסקנה המלחמות (שם ח-ט-י).

ט"ו, אצל גויים, מטרת המלחמה חוזרת לטובת הפרט. אצלנו, היא מסירות למען הכלל (עין איה שבת פ"ה אות סא).

ט"ז, מלחמות דוד לשבור עול גויים מעל צווארנו ולהרחיב גבול ישראל היו הכנה לבנין בית המקדש (מאמרי הראיה עמ' 258).

י"ז, שבט לוי שאינו יוצא למלחמה (רמב"ם, סוף הלכות שמיטה ויובל), זה מלחמה פרטית למען הפרט, אבל למלחמה כלל ישראלית, יוצא (שבת הארץ יג, יב).

י"ח, מלחמה היא דבר נורא, אבל כאשר מלחמת החיים היא במוסר, צדק ומשפט, היא לא רק עבור האדם עצמו, אלא היא גם מלחמה בעד הצדק, מלחמת ד' (פנקסי הראיה ד, קלד).

י"ט, מלחמות העמים נגד ישראל היו לשם תועלת: לקחת רכוש ישראל, או לשמור על רכושם, או פן יחלשו על ידי התפשטות כח ישראל והרוחני. לעומתן מלחמת גוג ומגוג, כשישראל יושבים בשלום על אדמתם, היא מפני הרצון להרע לאור ד' שמופיע על ידי ישראל(עין איה ברכות א קעג).

כ', מלחמות ישראל בתנ"ך היו הכרחיות לשם הגנה, וגם כדי להפיל פחד על פראי אדם, ולהרתיע אותם גם על ידי הנהגות אכזריות (אגרות הראיה א, ק).

כ"א, אנשים טהורים שבאנושות חייבים להילחם נגד רעי האדם, החיים כחיות רעות (מאמרי הראיה עמ' 514).

כ"ב, כשם יש לאדם להילחם נגד הרע שבו, ולעת צורך עד כדי מות גיבורים וקדושים, כך הוא גם מוכן להמית אלה המחשיכים את העולם (שם עמ' 514. שם 429).

כ"ג, גם מלחמת חיים פשוטה אינה בושה במקום שהיא ישרה, קל וחומר יש להילחם בעוז נגד מחריבי עולם (שם עמ' 514).

כ"ד, עניינו של עמלק הוא להכחידנו, לכן חייבים אנו להילחם נגדו. וכן שבעת העממים, היו רשעים גמורים, והרי אלו המעטים שנשארו עשו תועבות נוראות כמו שריפת בניהם. במצבים כאלה, אכזריות היא חובה גמורה (שם).

כ"ה, "והרג מלכים עצומים" (תהילים קלה, י), בגלל היותם שורש הזדון והזוהמה, הרשעות והטומאה (עולת ראיה ב, פה).

כ"ו, הגבורה של עם ישראל היא קודש, כגבורת שמשון קדוש ד' (אגרות הראיה ד, רמד).

כ"ז, במלחמת מצוה לא קיים הכלל וחי בהם, כי היחיד נדון כחלק מן הציבור, וציבור לא מת (שו"ת משפט כהן סי' קמג, אגרות הראיה ג איגרת תתקמד).

כ"ח, החייל מתעלה מעל חייו הפרטיים המשפחתיים (עין איה שבת ב, ה אות סא).

כ"ט, אין בוכים על אלו שנרצחו בפרעות כי : א. הצרה כל כך גדולה ונוראה עד שאי אפשר להוריד דמעה. ב. "אין בוכים על מיתת גיבורים, הם מקדשים את האומה ומחזקים את רוחה" (אגרות הראיה ה עמ' שכט).

ל', הכאב עצום על אחינו הקדושים שנפלו בידו מרצחים, אבל מכל מכה יוצאת ישועה בדמייך חיי (אגרות הראיה ד אגרת שיג עמ' שעו).

ל"א, טבח אחינו על ידי רוצחים טמאים, הוא כיסוי הגאולה, אך אחרי הכיסוי, מופיע אור (מאמרי הראיה עמ' 362-360).

ל"ב, מסירות נפש נותנת ערך לחיים (שמונה קבצים ה, רנו).

ל"ג, ההתגייסות לגדוד העברי בצבא הבריטי במלחמת העולם הראשונה, היא אות לתחיית האומה (אורות, המלחמה ז).

ל"ד, כבר בראשית הופעתנו כעם, הסתדרנו "מבן עשרים שנה ומעלה כל יוצא צבא בישראל" (אורות המלחמה הישראלית עמ' 38-36).

ל"ה, לדגל הצבאי בגדוד העברי, יש קדושה (שם).

ל"ו, בעת מסע המושבות בשנת תרע"ד, מרן הרב נתן שיעור בבית הכנסת במטולה. נשמעו יריות, האיכרים יצאו לעמדות ורובים בידיהם. מרן הרב יצא אחריהם. הפצירו בו שיחזור לבית הכנסת. הוא נזף בהם: "אחיי בני עמי צועדים לקרב ההגנה, ואותי שולחים לבית הכנסת"? אכן מרן הרב סייע בעזרה הראשונה (מסע התשובה והאהבה עמ' 60).

ל"ז, בימי מלחמת העולם הראשונה, היו הפצצות אווירונים, והסתתרו במרתפים, ביקשו ממרן הרב שייכנס ראשונה, אך הוא סירב, ועמד על יד הדלת, כדי לפקח (היכל האהבה עמ' 308).

ל"ח, בזמן הפרעות, הלך מרן הרב אל ממלא המקום של הנציב העליון שיפעל להפסקתן. באותה פגישה, הוא אמר למרן הרב: אתם היהודים, הגנו על עצמכם, אך אל תתקיפו אחרים. השיב מרן הרב: אתם, שעוברים על "לא תרצח", אל תטיפו לנו מוסר. הבא להורגך השכם להורגו (שבחי הראיה עמ' 305).

ל"ט, אחדות מופיעה בעת מלחמה (אגרות הראיה ג איגרת תתקמד).

מ', האמונה מולידה גבורה (שמונה קבצים א, תז).