פינוי חללי חיילים בשבת

שאלה: האם מותר לפנות חללי חיילים בשבת?

**תשובה: **א. השליח האלוקי להופעת הלכות צבא ומלחמה בימינו, הג"ר שלמה גורן כתב בספרו משיב מלחמה (ח"ב סי' קיז), שהוא שולחן ערוך להלכות צבא, באופן פשוט, אסור לפנות חללים בשבת. כתוב בגמ' שבת (קנא, ב): "תניא, רבן שמעון בן גמליאל אומר: תינוק בן יומו חי – מחללין עליו את השבת. דוד מלך ישראל מת – אין מחללין עליו את השבת". ובגמ' סנהדרין (לה, ב) מבואר שגם הטיפול בקבורתו של מת מצוה אינו דוחה שבת. וכן משמע מספר החשמונאים) ב' פי"ב) במלחמת יהודה נגד גורגיאס: "ויהי כי קרב יום השבת ויתקדשו כמשפט לעשות שבת. ויהי ממחרת השבת ויבואו אל יהודה ויאמרו לו: נלכה נא ונאסוף את החללים לקבור אותם אל אבותם". ומשמע שנמנעו מלעשות כן ביום השבת אף שנפלו לפני השבת.

אבל הגר"ש גורן התיר את הטיפול בחללים בשבת אפילו באיסורים דאורייתא, ואחד הנימוקים הוא שיש חשש מפגיעה מוראלית קשה שעלולה להיגרם ללוחמים, בשעה שהם רואים את חבריהם שנפלו פזורים בשטח ואין להם דורש. ופגיעה ברוח הלחימה נחשבת לצורך מובהק של פיקוח נפש המתיר לחלל שבת עבורו. הוא הביא ראיה מילקוט שמעוני (שמות רמז רכז) על הפסוק "כי קרוב הוא": ד"א כדי שלא יראו עצמות אחיהם מושלכים בפלשת ויחזרו להם. משמע שהשארת לוחמים הרוגים בשדות הקרב גורמת להורדת מורל הלוחמים עד כדי כך שבגלל זה הקב"ה לא הוביל את ישראל דרך ארץ פלישתים שמא יראו את בני אפרים (שיצאו מוקדם מידי ממצרים ונהרגו) הרוגים ויחזרו למצרים (וכן מובא בספרון קשת נחושה לרבצ"ר הג"ר אייל קרים, ח"א סי' לא).

ב. הגר"ש גורן לימד אותנו כלל גדול שמוראל אצל החיילים הוא שיקול חמור בהלכות צבא. למשל, הרב הראשי לישראל, הג"ר יצחק אייזיק הלוי הרצוג ביקש מהגר"ש גורן לסדר שחיילים יתנו גט לנשותיהם לפני צאתם לקרב, כפי שעשו בזמן דוד המלך כדי להציל מעגינות ויבום (שבת נו, א. כתובות ט, ב. עי' שו"ת היכל יצחק אה"ע ב, מ). בשו"ת משיב מלחמה (א, יד), הגר"ש גורן כתב שחשש בעיקר מהשפעתה השלילית על מורל החיילים: "בהתחשב עם כל הקשיים ההלכתיים והמעשיים הכרוכים בהיתר זה, ונוכח התנגדות המפקדים לעצם הפניה לחייל לפני צאתו לקרב על מנת להחתימו על טופס המזכיר לו באופן מוחשי ביותר את מאורעות המלחמה, ואשר עלול להביא לידי הרס המשפחה, הגורם לירידת המורל של החיילים, הגענו למסקנה שאין פתרון זה הולם תנאי הלחימה והחיים שלנו כיום". וכן כל המפקדים התנגדו נחרצת (עיין מה שסיפר הגר"ש גורן בעניין, בספר הרב שלמה גורן בעוז ותעצומות עמ' 169-163).

וכן בספר משיב מלחמה סוף (ג, שצג) הגר"ש גורן כתב שאמנם מנהג קדום לקבור בארץ ישראל בלי ארון, אך פסק שיש לקבור חיילים צה"ל בארונות, כי לעיתים רבות לצערנו הגדול אין הגוף שלם, ויש חשש של פגיעה במורל אם לא נעשה כן. והגר"ש גורן התייעץ עם הרב הראשי לירושלים, הג"ר צבי פסח פרנק, והסכים עמו.

ג. ובספר דרכי חסד (י, ב), שולחן ערוך לטיפול בחללים בצה"ל, הג"ר אברהם אבידן, ראש ישיבת שעלבים, כתב מאותו טעם, הג"ר שלמה זלמן אוירבך התיר לא רק לחלל את השבת לצורך פינוי החללים בתוך בונקר, אלא אפילו להיכנס למקום סכנה לצורך הפינוי. אמנם הגרשז"א הזהיר אותו לא ללמוד מזה היתר לכל דבר כמו לבשל או לחמם אוכל במלחמה.

ד. לאחר הטבח שטבחו הערבים בליל שבת פרשת נשא תשס"א בתל אביב, נסעו אנשי זק"א לזהות את החללים, ונסעו עם נהג גוי. ושאלו את הג"ר יצחק זילברשטיין על כך, ואמר להם שמותר, כי יש חשש של פיקוח נפש כשהגופות נמצאות על הכביש, ויבואו ההורים ויראו זאת הם יתעלפו ויבואו לסכנה.

ה. וכן נהגו בטבח הנורא בשמחת תורה תשפ"ד.

ה. בנוסף, יש בימינו חשש גדול שאויבים יחטפו את הגופות של חיילינו, ואחר כך ידרשו מחיר כבד להחזירם.

ו. סיכום: לא רק שמותר לפנות חללי חיילים בשבת אלא יש מצוה וחובה קדושה לעשות כן.