חזרת הנבואה

שאלה: הרמב"ם כותב באגרת תימן שהנבואה תחזור בשנת ד' תתקעו 4976 (רמב"ם לעם קעב), אבל זה לא קרה?

תשובה ראשונה: הרמב"ם בעצמו כותב שאין אנו יודעים תאריכים של ימות המשיח. הוא שואל: אם כן למה גאונים שקדמוהו כן עסקו בזה. הוא משיב, משום פיקוח נפש, כי העם היה על סף ייאוש. לכן גם הוא נהג כן.

ויש עוד שאלה: למה הוא אומר שזו מסורת משפחתית, הרי זה כתוב בתלמוד ירושלמי (שבת סוף פרק ו).

אלא הוא סבר שאם יביא בשם מסורת משפחתית, יהיה לזה יותר כח שכנוע.

אך אם כן, הקושיא כבר אינה על הרמב"ם אלא על הירושלמי עצמו. וכי אז היה מצב הקרוב לייאוש?!

אלא יש לדון בכלל, על כל החשבונות של רבותינו, שלא התקיימו, האם הם טעו. לא. כל חשבונות היו נכונים. באותו תאריך, קרה משהו בעל ערך משיחי, בין שאנחנו מבינים מה, בין שאינינו מבינים. ולפעמים, זה מתברר לאחר זמן.

וכן בנדון שלנו, כתב הרמ"מ מלובביץ, שהופיעו אז גאונים אדירים, שהיה בהם צד של נבואה במובן של "חכם עדיף מנביא" (בבא בתרא יד, א), הלא המה: רבי יהודה החסיד, אביו רבי שמואל שגם נקרא רבי שמואל הנביא, רבי אלעזר מגרמייזא בעל הרוקח, הראב"ד, הרמב"ן, וכן אחד מבעל התוספות שנקרא רבי עזרא הנביא (תוסי' גיטין פח, א). ולכל אלה היתה השפעה רוחנית עליונה נשגבה (ליקוטי שיחות בלק תשט"ז).