ירי דו-צדדי

[שאל: הרב מרדכי ציון]

ש: כיצד להתייחס לשני המקרים שיהודים נהרגו מאש כוחותינו?

ת: לצערנו זה קורה בכל מלחמה, בין שלנו בין של הגויים.

ש: האם אי אפשר לנקוט באמצעי זהירות?

ת: ודאי שאפשר. וכן נוקטים באמצעים רבים, אבל הם לא מאה אחוז.

ש: למה אי אפשר מאה אחוז?

ת: כי מלחמה אינה מתמטיקה, שם הכל מדוייק בתכלית הדיוק, פעם אחת ולתמיד. אבל זה המדע היחיד שהוא כזה. למשל, יש חוקי פיזיקה, אבל בתוצאות המעשיות, אין תמיד דיוק, כי אולי התיאוריה לוקה בחסר, ואולי יש גורמים אחרים המשפיעים. יש בדיחה של מתמטיקאים על פיזיקאים: דרך שלוש נקודות, תמיד עובר ישר, בתנאי שהוא מספיק עבה.

ש: ומתמטיקה מתארת באופן מדויק את המציאות?

ת: זו לא תפקידה. היא שיטה "הנחתית-מסקנתית", היפותטית-דדוקטיבית. אבל נחזור לעניינו, מלחמה היא מורכבת מאוד, לכן תיתכנה טעויות של "אש כוחותינו", באנגלית Friendly Fire.

ש: אך זה מאוד טרגי.

ת: נכון. אך אין זו סיבה להכות מי שעשה את הטעות, מצפונו מכה אותו די הצורך, אדרבה יש לעודדו שדברים כאלה קורים.

ש: ולמה לא להחמיר בכל ספק, עד שאנו בטוחים שזה אויב?

ת: כי האויב אוחז בתחבולות ומתחפש ליהודים, ובגלל זה, נהרגו אצלנו חיילים רבים.

ש: גם בעבר היו פגיעות של אש כוחותינו?

ת: כן לצערנו. במלחמת השחרור, אלוף דוד מרכוס, בגלל טעות בזיהוי. במלחמת סיני, ירו שני גדודים אחד על השני. במלחמת ששת הימים, מטוסים שלנו הפגיזו את גבעת המבתר. במלחמת יום הכיפורים, ירו פגז על חיילים. במלחמת לבנון הראשונה, שני גדודי שריון שלנו לחמו אחד נגד השני, וכן מטוסים שלנו הפגיזו כוח שריון: 24 הרוגים, 180 פצועים.

ש: אוי ואבוי.

ת: ועוד ועוד מקרים רבים, לצערנו, ד' יקום דמם, - מאויבנו. וכן במלחמה שלנו, בשמחת תורה.

ש: ולא מסיקים מסקנות?

ת: ודאי מסיקים. גם הכניסו מערכות אלקטרוניות, ומערכות זיהוי שונות. אבל בקרב פנים אל פנים, זה הרבה יותר מסובך.

ש: וכמה זה קורה אצל הגויים?

ת: הרבה יותר. למשל אצל האמריקאים במלחמת העולם הראשונה 10%. השניה 14%. קוריאה 7%. ויאטנם 14%. פנמה 14%. סופת המדבר 24%. ויש טוענים שהם פי כמה יותר גדולים.

ש: תותחים אינם מדויקים?

ת: אי אפשר. כאשר יורים רחוק כגון 25 ק"מ, יש טווח אי דיוק של 100 מטר, ובצה"ל 50 מטר.

ש: ובסיכום?

ת: זה המחיר של מלחמה. אי אפשר בלי טעויות. וד' ישמור עלינו, ויברך את עמו בשלום.