שו"ת "חפים מפשע"

[שאל: הרב מרדכי ציון]

ש: האם במלחמה, כגון שלנו בעזה, יש להתנהג בצורה מוסרית, או שהכל מותר?

ת: קודם כל, יש להבין, שמלחמת הגנה היא בעצמה הדבר הכי מוסרי בעולם: הצלת אנשים חפים מפשע. זו בעצם מלחמה נגד המלחמות.

ש: האם כלפי האויב, יש להיות מוסרי?

ת: תמיד יש להיות מוסרי. גם במלחמה. "חוק במלחמה", Jus In Bello.

ש: במה זה בא לידי ביטוי?

ת: שני דברים. הראשון הוא שלפני כל מלחמה פותחים בשלום (רמב"ם, הלכות מלכים ו, א).

ש: ואם הם לא נענו אלא פתחו במלחמה?

ת: גם אז, אם עושים מצור, יש להניח להם מקום לברוח (שם ו, ז. רדב"ז).

ש: למה?

ת: לפי ספר החינוך, זה בגלל מידת רחמנות, הראויה לנו, זרע קודש (תקכז). ויש גם הסבר אחר.

ש: ואם עקב שנותנים להם לברוח, זה מסכן אותנו, כי הם יחזרו?

ת: ודאי שלא מדובר על זה. במקרה כזו, יש להמשיך את המלחמה עד תום. זה נקרא אצל התיאורטיקן הגדול של המלחמה, קרל פון קלאוזביץ: מלחמה טוטאלית.

ש: מלחמתנו מוגדרת כמלחמות מצוה?

ת: ודאי. כל מלחמותינו החל ממלחמת העצמאות היו מלחמות הגנה, הן לשיטת הרמב"ם "עזרת ישראל מיד צר שבא עליהם", הן לשיטת הרמב"ן, שחרור הארץ (הוספות לסהמ"צ לרמב"ם עשין ד).

ש: מה עם מלחמת מנע, כאשר עוד לא תקפו, אלא אנו יודעים שרוצים לתקוף?

ת: גם (עיין ירושלמי סוטה פ"ח ה"י. ספר גופי הלכות לר"ש אלגאזי. לח"מ פ"ה ה"א). אין שום הבדל. זו עדיין מלחמת הגנה.

ש: אבל אם הם שיוצאים נגדנו למלחמה, מה שייך להציע שלום?

ת: נכון מאוד. מאוחר מדי. "כי תקרב אל עיר להלחם עליה, וקראת אליה לשלום" (דברים כ, י), אבל אם הם כבר יצאו למלחמה, כמובן שזה לא שייך, כדברי המהר"ל (גור אריה בראשית לד, יג).

ש: ואם הם נכנעים?

ת: זה כבר דבר אחר. אך הרמב"ם כותב שמדובר בכניעה ממש "כבושים תחת ידינו", עם קבלת שבעה מצוות בני נח (הלכות מלכים ו, א). אבל לא אם ממשיכים לטעון שרוצים להשמיד אותנו.

ש: ומה עם הדין שמשאירים רוח רביעית לברוח, אם הם שפתחו במלחמה?

ת: דין זה אינו במלחמת מצוה (רמב"ן, הוספות לסהמ"צ לרמב"ם עשין ה. ספר החינוך תקכז. רדב"ז שם).

ש: נבוא לאזרחים החפים מפשע ולא מעורבים?

ת: קודם כל, יש להגדיר מושגים אלה. גם מי שאינו מחזיק נשק, אבל נותן מחסה, או תומך, הוא שותף. הרי 82% מהערבים בארץ משבחים את הטבח בעוטף עזה.

ש: ומה עם ה-18% ומה עם הילדים?

ת: כלל גדול, במלחמה כמו במלחמה, A la guerre comme א la guerre, War is War

All's Fair In War. זו בעיה של האויב שתקף אותנו. אנו חייבים להגן על עצמנו, ולא לחמול על האויב, כאשר בגלל זה יפלו חיילנו. זו אכזריות.

ש: איפה זה כתוב?

ת: שולחן ערוך: "גויים שאין בינינו וביניהם מלחמה... אין מסבבים להם המיתה" (יו"ד קנח, א). ש"ך שם: "אבל בשעת המלחמה היו הורגין אותן בידיים, דאמרינן טוב שבעובדי כוכבים כו'. כן פסק הב"ח והביא התוספות שכתבו כן וכן כתב הבית יוסף" (סק"א). כשלעצמו הגוי הזה הוא אדם טוב, אבל במלחמה אין אפשרות להבדיל בין איש לאיש. אגב, הגרסה היא טוב שבגויים, הרוג.

ש: מסכן.

ת: נכון. גם החייל שלנו הנופל בקרב הוא מסכן. אך היחיד מוסר נפשו בשביל הכלל. קל וחומר לגבי גוי. כך גם מסביר המהר"ל לגבי שכם, "ואף על גב שהיו הרבה שלא עשו, אין זה חילוק, כיון שהיו הרבה באותה אומה שעשו הרע להם, מותרים לבא עליהם למלחמה. וכן הוא בכל המלחמות" (גור אריה לד, יג). "טוב שבגויים הרוג במלחמה... כמו שהיה במצרים, שהיו מצרים מצירים את ישראל והורגים אותם, אין לך מלחמה יותר מזאת. והטוב שבגויים, אין ראוי לרחם במלחמה, שאם יפול הוא בידו, לא יהיה הגוי מרחם עליו, על כן אל ירחם עליו" (באר הגולה באר ז). וכן כתב הצידה לדרך: "גוי הנמצא במלחמה בין שאר גויים אנשי מלחמה, אף על פי שאינו רודף אחריך להרגך, אפילו הכי מותר להורגו, כי מסתמא יעמוד לעזור את הגויים, כמו שעשו הירא את דבר ד' במצרים. וסברא הוא".

ש: ומה אם האויב משתמש בילדים ונשים כמגן, וכן ממקמים את בסיסיהם בבתי חולים ובבתי ספר?

ת: אוי, כמה הם אכזריים. אבל פשוט שחיי החייל שלנו קודם לחיים שלהם.

ש: ובסיכום?

ת: מלחמת הגנה!