אנו רגילים לשקרים אנטישמיים

בעולם, האנטישמי הולך, האנטישמי בא, והאנטישמיות לעולם עומדת.

עתה מאשימים אותנו בבית המשפט הבינלאומי. באמת, שלא איכפת לנו. אנו רגילים.

אבל מעניין לשמוע, כי כידוע, כל הפוסל, במומו פוסל.

אם כן, במה מאשימים אותנו?

א', ג'נוסייד, רצח עם. אך, מי ערף ראשי תינוקות, מי בתר בטני נשים, מי רצח ילדים במיטתם, מי שרף משפחות חיים, מי אנס נשים, מי רצח כל המזדמן בדרכו, מי חתך איברים, מי השחית צורת פנים? אנחנו או הערבים?

ב', מלחמות. אך איפה יש שלושים אלף טרוריסטים, שעברו אימון קפדני, חמושים בנשק בלי גבול, מתבצרים תחת האדמה, משתמשים בתושבים כמגינים אנושיים, יורים אלפי טילים? אנחנו או הערבים? מי אוהב להילחם עד מוות, אנחנו או הערבים?

ג', גניבת ארץ. מי גנב את הארץ של עם אחר? אנחנו או הערבים? מי יושב פה יותר משלושת אלפים שנה, אנחנו או הם? איזה עם נולד מלפני אלפיים שנה, ואיזה עם פלסטיני פתאום הופיע שלא היה ולא נברא, וגם היום לא היה ולא נברא?

לא כן, אנחנו, אנו אוהבים את ד', אנו אוהבים את התורה, אנו אוהבים את עם ישראל, אנו אוהבים את ארץ ישראל, אנו אוהבים את כל המין האנושי, אנו אוהבים את האמת ואת הצדק, אנו אוהבים את היושר ואת החסד.

אנו רגילים לשקרים האנטישמיים. אינינו מתרגשים. שום דבר לא השתנה. רק דבר אחד השתנה: בחסדי ד', יש לנו מדינה וצבא.