הכאת אשתו

ש: איך אפשר להבין את דברי הרמב"ם: "כל אשה שתמנע מלעשות מלאכה מן המלאכות שהיא חייבת לעשותן, כופין אותה ועושה אפילו בשוט" (הלכות אישות כא, י)?

ת: א. קודם כל, הרמב"ם לא כתב: כופה אותה, אלא כופין אותה, כלומר בית דין.

ב. הראב"ד כותב: "מעולם לא שמעתי יסור שוטים לנשים" (שם). כלומר זה ענין תיאורטי ולא מעשי.

ג. המסקנה הסופית של דעות כל רבותינו, היא בשולחן ערוך, וזה לשונו: "איש המכה אשתו, עבירה היא בידו כמכה חברו. ואם רגיל הוא בכך, יש ביד בית דין ליסרו ולהחרימו ולהלקותו בכל מיני רידוי וכפייה, ולהשביעו שלא יעשה עוד, ואם אינו ציית לדברי הבית דין יש אומרים שכופין אותו להוציא, ובלבד שמתרין בו תחילה פעם אחת או שתים, כי אינו מדרך בני ישראל להכות נשותיהם, ומעשה עובד כוכבים הוא" (שו"ע אה"ע קנד ג הגה). יתר על כן באר הגולה כותב: "מצאתי כעת תשובת מהרי"ו הישנים דעונשו יותר ממכה חבירו, דבחבירו אינו חייב בכבודו, ובאשתו חייב בכבודה, לכבדה יותר מגופו, עולה עמו ואינה יורדת עמו, לחיים ניתנה ולא לצער, ועונשו גדול ממכה חבירו, כי היא יושבת לבטח איתו ודמעתה מצויה" (שם).

ד. זאת ועוד, הרמב"ם מאריך בכך שאדרבה יש לאדם לכבד ולאהוב את אשתו: "וכן צוו חכמים שיהא אדם מכבד את אשתו יותר מגופו ואוהבה כגופו. ואם יש לו ממון מרבה בטובתה כפי הממון. ולא יטיל עליה אימה יתירה ויהיה דיבורו עמה בנחת ולא יהיה עצב ולא רוגז" (הלכות אישות טו, יט).

ה. בסיכום, כתב האר"י ז"ל ששיא מצות ואהבת לרעך כמוך, היא אשתו.