חרדים וציונים

חרדים אינם מעוניינים להתגייס לצבא. זו בעיה ישנה הגורמת מתח ומבוכה.

זה כבר היה ויכוח בין הישוב הישן והישוב החדש. הישוב החדש אמר: בנין הארץ, קיבוץ גלויות, הקמת המדינה, צבא, תחיית האומה. אבל היהדות, התורה, לא עניינה אותו כל כך.

באשר לחרדים, הם אמרו: לימוד תורה וקיום מצוות. אבל גאולת האומה לא עניינה אותם.

בעצם זה כבר היה ויכוח מסביב לקונגרסים בבזל.

הציונים הקימו מדינה נפלאה, במהפכה שאין לה אח וריע בהיסטוריה העולמית. מדינה חזקה בכלכלה, בצבא, ובעוד תחומים רבים.

באשר לחרדים, הם הקימו אימפריה של תורה. הישיבות מפוצצות. נערים יודעים כל הש"ס וספרי קודש לאין ספור.

וכאמור, הבעיה היא שהראשונים אינם מתעניינים בתורת האומה, והאחרונים אינם מתעניינים בתחיית האומה בארצה.

מרן הרב קוק טרח ועמל לקרב בין שני עולמות אלה, הן בכתיבה, הן בדיבור, אך אין זו מלאכה קלה, כלל וכלל.

וזאת למה? למה הציונים כל כך הצליחו במטרתם? כי היה להם דחף פנימי עצום, תשוקה אדירה. ולמה החרדים כה הצליחו? מאותה סיבה: הזדהות פנימית עצומה.

נמצאנו למדים שלא יחול שינוי על ידי כפיה, על ידי חוק. חוק כופה על מעשים, אך אינו מעורר צימאון פנימי. אי אפשר להפוך בכח את החרדים לציונים, וכן אי אפשר להפוך בכח את הציונים לחרדים.

צריך סבלנות היסטורית. צריך להבין שתהליכים אלה הם קמעא קמעא.

אבל הם יחולו. אין בכך ספק. כולנו נהיה הכל, בחסדי ד' עלינו.