התאבדות

שאלה: על פי ההלכה מתאבד נקבר מחוץ לגדר של בית הקברות ואין יושבים עליו שבעה. אבל בימינו רבנים מתירים ומלמדים זכות שההתאבדות לא נעשתה בצלילות דעת, אלא מתוך הפרעה נפשית. האם בעבר לא היו הפרעות נפשיות?!

תשובה: א. קודם כל, קשה לדון בנושא מאוד מורכב זה, כי יש גורמים שונים רבים להתאבדות.

ב. יש מקום לומר שיש בימינו פחות הפרעות נפשיות בזכות הפסיכולוגים, הפסיכיאטרים והתרופות, לעומת הזמנים הקדומים שמשוגע היה מופקר לעצמו.

ג. באשר לשאלה, נראה שהסיבה הראשית להתאבדות היא דיכאון. כאמור, יש עוד סיבות, כולל סיבות ביולוגיות, ובכל זאת רוב המתאבדים הם דיכאוניים. אך כמובן, אין כאן הצדקה: אמנם רוב המתאבדים הם דיכאוניים, אבל רק אחוז קטן של הדכאוניים מתאבדים.

ד. אלא שבימינו דיכאון הוא תופעה מאוד נפוצה. פסיכולוגים אומרים שבעוד כך וכך שנים, זו תהיה המחלה הכי נפוצה, ושכבר היום היא הכי נפוצה בנוער מעל גיל 14. כיצד מתמודד הנוער? על פי רוב: אלכוהול, סמים, הימורים, ספורט אתגרי וסמארטפון. כמובן, כל אלה רק מסיחים את הדעת באופן זמני, אך לא פותרים את הבעיה ביסודה.

ה. התיאוריה המקובלת לתופעת הדיכאון המתרחבת אצל הנוער, היא שהוא מפונק. כל דבר שלא נעשה כרצונו, גורם לו דיכאון. וכיון שזה קורה כל יום, אז הוא בדיכאון גובר. זו השרשרת: עליית רמת החיים גורמת לדכאון, ודכאון להתאבדות.

ו. אכן אצל אוכלוסיות עניות וסובלות בעולם כמעט אין דיכאון. הן עסוקות בהשרדות כל רגע, ואינן יכולות להרשות לעצמם את הלוקסוס של הדיכאון. מה שאין כן, במדינות העשירות, בהן אירועי החיים השליליים, מפרים את שיווי משקלו של האדם.

ז. ועוד פעם, אין בכך הצדקה. אם האדם סובל ייסורי גוף קשים או ייסורי נפש קשים – אין זה מגדיר אותו לחולה נפש. יש לאדם בחירה חופשית ויכולת להתגבר. האדם המפונק מזהה קיומו עם סבלו, ומחליט שאין יותר טעם לחייו. זה גם מסביר למה אצל אנשים דתיים בעולם, יש פחות התאבדויות. הדת נותנת טעם לחייהם בכל המצבים.

ח. לכן אם יש לנו חבר בדיכאון, מצוה גדולה לחזקו, לעודדו, לאוהבו, להפר בדידותו. וכמובן, זה גם נכון לגבי מי שאינו בדיכאון. ואהבת לרעך כמוך.