שו"ת זוגיות

מתחים בזוג

ש: אני בארץ ואשתי בשמים. לדעתי היא רוחנית יותר מדי. וזה גורם מתחים?

ת: בני זוג אינם חייבים להיות זהים, אלא חיה ותן לחיות, עשה כרצונך והיא תעשה כרצונה. הכל באהבה ואחוה ושלום ורעות.

ש: אני רוצה כשרות רגילה והיא רוצה למהדרין, מה לעשות?

ת: לקנות כזה וכזה, וכל אחד יאכל כחפצו.

ש: אשתי קמה מאוחר, וכן ישנה אחרי הצהרים כשהילדים בבית וכל העול נופל עליי, ועליי לקום מוקדם.

ת: אכן, זה לא מובן. יש לטפל בילדים בשותפות. יש לדבר על זה ביחד. קודם, יש לברר למה היא כל כך עייפה.

ש: היא גם שמה אטמי אוזניים בטענה שאוזניה רגישות והרעש גורם לה כאב.

ת: גם זה, יש לברר.

מתחרדת

ש: אשתי הולכת ומתחרדת וזה מפריע לי מאוד.

ת: כולם יהודים יראי שמים. לנו ולחרדים יש אותה מטרה, חיים של תורה. המחלוקת היא לגבי הדרך. הגדרה של חרדי כוללת הקפדה על מצוה קלה כחמורה. שמח שאשתך כזאת.

צניעות

ש: אשתי רוצה להתעטף ברדיד המכונה שאל, ואני מתנגד. מה לעשות?

ת: כן תלבש. הלבוש הזה, היה נהוג בעבר אצל נשים יראות שמים, ועוד נהוג היום אצל רבות מהן, בהיותו מסתיר לגמרי את צורת הגוף. אינך יכול לכפות עליה למעט בצניעות. ובכלל, אינך יכול להיות שתלטן. לכן, ד' יברך אותה שנוהגת בצניעות, ותסביר לו זאת בעדינות. וכן הוא בשאר ענייני צניעות, המחמיר תבוא עליו ברכה. הגר"א, באגרת, כותב שאצל האיש תלמוד תורה כנגד כולם, ואצל האישה הצניעות כנגד כולם.

לקה על ציפורניים

ש: בעלי נתן לי כסף כדי לעשות לקה על ציפורניים. נתתי אותו לצדקה. צדקתי?

ת: לקה על ציפורניים, אסורה משום צניעות, כי היא מושכת עין. לכן צדקת שלא עשית. אבל כסף לצדקה יש לעשות מתוך הסכמה משותפת.

תכשיטים

ש: איני רוצה יותר לענוד תכשיטים. האם מותר לי למכור אותם ולתת את הכסף לצדקה, כי בעלי מתנגד?

ת: ודאי יותר צנוע בלי תכשיטים. לכן אם ממילא אינך עונדת אותם, והם סתם שוכבים בבית, ודאי את יכולה למכור אותם לצדקה, שהיא מצוה גדולה, והרי הם שלך.

פאה נכרית

ש: האם אני יכולה לומר לנשים שפאה נכרית היא כמו חזיר?

ת: לא. א. כי יש פוסקים שמתירים. ב. יש לשכנע לא בדרך של עלבון, אלא לרומם את הנשים לאהבת צניעות. לגופו של עניין, ההיתר הוא פאה צנועה, אך היום יש פאות רבות מאוד מושכות עין, ובודאי הן אסורות, ככל בגד מושך עין.

סיפורי צדיקים

ש: אני אוהבת סיפורי צדיקים. האם למכור אותם בבית ולחלק חינם לעניים?

ת: כן. כמובן, בצורה שזה לא מפריע לשאר בני הבית. הבית קודם לאחרים, קל וחומר מעניי עירך קודמים.

ביטוח רכב ובית

ש: האם לעשות ביטוח רכב או מבנה, או צריך אמונה ובטחון בד' ששומר עלינו ולתת את הכסף לצדקה?

ת: ד' שומר עלינו. אך אינינו יודעים מה החליט: א. שלא ייגרם נזק אם ניתן צדקה. ב. שלא ייגרם נזק גם אם לא ניתן צדקה. ג. שייגרם נזק אם לא ניתן צדקה. ד. שייגרם נזק גם אם ניתן צדקה. כל אלה הם סודות של הקדוש ברוך הוא. לכן, חייבים גם לתת צדקה וגם לעשות ביטוח.

צדקה

ש: אני רוצה לתת צדקה לרפואת הילדים ובעלי מתנגד?

ת: צריך להחליט יחד כמו על כל ההוצאות. כמובן, אם מדובר בסכום זעיר, אין בעיה, כי ודאי בעלך מסכים.

צדקה עבור ילד חולה

ש: מה עדיף עבור ילד חולה, לתת את כסף לצדקה או לטיפול רפואי?

ת: צריך שניהם. מצוה ללכת לרופא. ולצרף תשובה, תפילה וצדקה.

ש: היה לי מקרה שנתתי צדקה והוא התרפא.

ת: זה נס. אנו מאמינים בנסים, אך אין סומכים על הנס.

הריון ללא הסכמה

ש: אחרי בירור משותף עם בעלי, החלטנו שאקח כדורים למניעת הריון. בשלב מסוים החלטתי שאני רוצה עוד ילד. לכן הפסקתי לקחת גלולות, אך שיקרתי לבעלי שאני כן לוקחת. ועתה, ב"ה אני בהריון. צדקתי?

ת: צדקת שרצית עוד ילד, ודעתך יותר חשובה בזה מדעת בעלך. אך לא צדקת בכך ששיקרת. בין בני זוג צריך אמון.

ילד עם תסמונת דאון

ש: פעוט עם תסמונת דאון, מה עדיף, לשים אותו במוסד המתמחה לחלץ אותו מן המיצר במידת האפשר, או להשאיר אותו בבית ואז אני אעטוף אותו באהבתי?

ת: יש פנים לכאן ולכאן, לכן לשים אותו שם חלק מן היום, וחלק בבית.

בית ספר

ש: אני לא הייתי רוצה שהילדים ילכו לבית ספר, ומעדיפה שישארו בבית?

ת: הם חייבים ללכת לבית ספר. אמנם, תיאורטית, יש בית ספר בית Homeschool, אבל צריך להיות מוכשר לזה. גם אין זה פותר את הבעיה שהיא צריכה חברה.

בני זוג שונים

ש: מה יעשו בני זוג שונים באופיים, מה שגורם מתחים?

ת: הם אינם חייבים להיות זהים, ובכל זאת להסתדר ביחד, כדבי הפסיכולוגים: אין בני זוג מתאימים, יש בני זוג שרוצים להתאים על ידי סבלנות הדדית שכל אחד מקבל שהשני רשאי להיות שונה ממנו, והוא אינו שונא את השונה. כל אחד יחיה חייו ולא יחדור לחיי השני, אלא אם כן הוא מעוניין בכך. זה הכלל: חיה ותן לחיות. וכשיש נושאים משותפים השנויים במחלוקת, יכריעו ביניהם באהבה ואחוה ושלום ורעות. בתחילת מסכת סוטה: קשה זיווגו של אדם כקריעת ים סוף, מסביר המהר"ל: קריעת ים סוף היא הפרדה בין הדומים, וזיווגו של אדם הוא הדבקה בין השונים. זה האידיאל הגדול, שבשביל רבונו של עולם ברא בני אדם שונים, כדי לחיות יחד באהבה.