ברכת ד' על המתעטפות ברדיד

אשרינו שנשים רבות חוזרות להתעטף ברדיד, המכונה שאל. אשרינו שזכינו.

אמנם אין חובה, אלא במקום שנהגו (רמב''ם הלכות איסורי ביאה יג, יא. ועי' פרישה ליו''ד קטו), אבל ודאי שזו מידה טובה של צניעות.

מן הדין, יש שלושה תנאים לבגדים צנועים:

א. כיסוי מלא מכף רגל עד ראש.

ב. בגד רחב ולא צמוד, כי בגד צמוד מראה צורת הגוף ואינו נחשב כיסוי.

ג. צבע שקט, שאינו מושך את העין, ובלי כל מיני קישוטים.

אך מה טוב הוא רדיד המסתיר לגמרי את צורת הגוף. בעבר, כל הנשים יראות שמים לבשו רדיד ברשות הרבים, בכל הארצות, אירופה, אפריקה, אסיה, אמריקה, אשכנזים, ספרדים, תימנים, חסידים, מתנגדים.

אפשר לראות בספרי גדולי ישראל לעשרות, ואף לראות תמונות בספר ''עולמות של טוהר".

לצערנו, ירדה הצניעות בצורה נוראה בעולם. בעבר גם גויות התלבשו בצורה צנועה, באופן כללי, ועתה שולטת שחיתות הלבוש. ואנחנו נדבקנו מהם. דברים שפעם היו פשוטים שהם אסורים, הנה עכשיו פשוט שהם מותרים. עשה אדם עבירה ושנה בה (חזר עליה), נעשית לו כהיתר.

גם אמותינו לבשו רדיד. רבקה אמנו, ותקח הצעיף ותתכס (בראשית כד, סה), תמר, ותכס בצעיף (שם לג, יד. יונתן בן עוזיאל), רות (רות ג, טו. ב''ח בפירושו). וכן בזמן התנאים והאמוראים (שו''ת רדב''ז ב, תשע). היו מקומות שהקפידו על כך בילדות מגיל עשר.

מה טוב ומה נעים הוא הרדיד: מסתיר היטב את הגוף, גם מסתיר בגדי פאר, תכשיטים, קישוטים, ובגדים צבעוניים.

כמובן, כאשר נפלו הבגדים הצנועים, נפל הרדיד. ''הכוני, פצעוני, נשאו את רדידי מעליי" (שיר השירים).

ב''ה, עתה ירדה רוח טהרה ממרומים, עשרות אלפי נשים מתעטפות ברדיד, אינן חוששות מן הכסלים ומן המלעיגים (עיין רמ''א או''ח א, א), הטוענים שזה ''צנוע מידי''. הבלים! אין זה צנוע מידי, אלא פשוט צנוע. כולם יודעים שכאשר יש קלקול, יש לאחוז בקיצוניות ההפוכה, כלומר עודף צניעות. אך כאמור, אין כאן קיצוניות, אלא פשוט צניעות.

צניעות! ענווה!

אפשר לראות בכותל גם ילדות קטנות עם רדיד.

איזו שמחה לריבונו של עולם.