כיצד בוחרים בן זוג

שאלה ראשונה: כיצד בוחרים בן זוג? שאלה שניה: אחרי שבחרנו, כיצד משיגים נישואים מאושרים?

אנו רואים בתורה ארבעה סוגים של בחירה עם מי להתחתן: שרה, רבקה, לאה ורחל. א. שרה אמנו, היתה אחיינית של אברהם אבינו, הוא אימץ אותה, הם גרו באותו בית, הכירו אחד את השני בעל פה, וכששרה אמנו גדלה, הם התחתנו.

ב. רבקה אמנו. שידוך עיוור. אליעזר נתן קידושין לרבקה בשליחות יצחק, וכאשר הם נפגשו לראשונה, זה כבר היה אחרי קידושין.

ג. לאה אמנו. נישואים בכפיה. לאה החליטה בחכמתה העמוקה שהיא חייבת להתחתן עם יעקב אבינו, גם הוא לא הבין זאת, וכך היא פעלה, ואכן יעקב אבינו קיבל את הדבר, ויצאה מזה ברכה גדולה.

ד. יעקב אבינו הבחין מיד ברוח קודשו, שרחל אמנו מיועדת לו.

אם כן, ארבעה התחלות שונות. אבל אותו המשך: אהבה ואחוה ושלום ורעות. לגבי רבקה אמנו ורחל אמנו, זה כתוב בפירוש. לגבי לאה, כתוב שיעקב אבינו אהב את רחל יותר מלאה, סימן שאהב אותה. שרה אמנו, אנו רואים שעל אף המצבים הקשים, הם לא רבו, ורק פעם אחת היו חילוקי דעות לגבי ישמעאל, וד' אמר לאברהם אבינו: כל אשר תאמר לך שרה, שמע בקולה. אשרי הזוג, שבכל חייהם, התווכחו רק פעם אחת.

ועתה כיצד מגיעים לזה? יש בכך רמז, כי פגישת רבקה אמנו היתה על יד באר, וכן רחל אמנו, וכן יותר מאוחר משה רבנו. התורה נמשלה למים, הוי כל הצמא לכו למים. המים הם חיים. כך התורה היא חיים. וכשם שצריך לחפור עמוק להשיג מים, כך צריך לחפור בעמל רב בשביל התורה ומצוותיה. וכן לגבי נישואים. נישואים הם חיים, אך יש להשקיע מאמצים רבים.

כך אמרו רבותינו: קשה זיווגו של אדם כקריעת ים סוף. המהר"ל מסביר שקריעת ים סוף היתה הפרדה בין הדומים, ונכנסנו במסירות למים, כך נישואים הם חיבור בין השונים, מה שגם מצריך מסירות.

ויש לשאול, הרי בת קול מכרזת: בת פלוני לפלוני. בני הזוג, הם במקורם נשמה אחת, ועתה הן מתחברות בחזרה? תשובה: ודאי הן חוזרות להיות אחד, לטבעיותן הראשונית, אך גם דבר טבעי, מתגלה על ידי עמלנו, כגון חפירת מעיין.

ועוד יש לשאול: למה הקדוש ברוך הוא הטיל עלינו עמל זה? וכי לא היה יותר מתאים, שתיוולדנה שתי נשמות תאומות ותתחתנה, כמו שקין והבל התחתנו עם אחותיהם התאומות? כמובן, אותה שאלה אפשר לשאול על עבודת ד' בכלל של האדם למען דבקות בד', וכי ד' לא יכול לברוא יצורים, שמהרגע הראשון ועד האחרון, הם דבקות בד'? ודאי הוא יכול, ואלו הם המלאכים, אך גדולתו של האדם שאהבה בין איש לאשתו באה על ידי עמל.

באשר לאהבה טבעית, הרי היא נמצאת במשפחה, בין אח לאחות. ודווקא ד' אסר עליהם להתחתן יחד, כדי לא לערבב אהבה טבעית עם אהבה רצונית שכלית.

וכיצד תיעשה העבודה הזאת בין איש לאשתו? על ידי דיבור משותף. כל ערב, לפני שהולכים לישון, שיחה יומית. לא של כל מיני משימות של היום, אלא של היחס ביניהם, מה היה טוב, ומה צריך לתקן. מתחילים מדבר טוב וזה נעים, עוברים לדבר לא תקין וזה קשה, ומסיימים בדבר טוב, וזה נעים. ולאט לאט, החלק האמצעי מצטמצם.

ולסיום, מעשה שקרה אצל החזון איש, שאמר שבני זוג צריכים לשוחח ביניהם. הקשה אחד המשתתפים: אבל כתוב בפרקי אבות, אל תרבה שיחה עם האשה, באשתו אמרו? השיב לו: אך בשנה הראשונה צריך "השתדלות של התחברות על ידי דיבור".

אכן, אם מקיימים זאת, אז אין כבר כל כך צורך בדיבור, כי מדברים בעיניים.