מעמד ילד עם פיגור
[נרשם ע"י השואל]
ש: בננו נולד עם מספר אתגרים רפואיים: חוסר בכרומוזום 22Q, היפוטוניה כללית, פיגור קל בינוני, לא קיימת כמעט מוטוריקה עדינה, לא יודע לשמור חפצים (אבל מנסה), לא ניתן להשאירו ללא השגחה צמודה ועוד.
הוא מלא באהבת התורה והמצוות, ולקראת בר המצווה שלו, יש לנו מספר שאלות הנוגעות למחויבותו במצוות, אחריותנו כהורים ויחס ההלכה כלפיו.
ת: באופן כללי, לקראת הבר מצווה, מכיוון שהוא מבין מה העניין, הוא יכול לקרוא בתורה, לעלות לתורה.
ש: ולהוציא אחרים?
ת: כן, להוציא אחרים, ולהיות שליח ציבור. הוא מבין יותר מיהודי בספרד בזמן הרמב"ן שלא הבין אף מילה בעברית.
זה הכלל: הוא מבין או לא מבין? הוא מבין!
ש: במה נמדדת ההבנה? איך מודדים?
ת: אתה אומר לילד בין שנתיים: זו "מלאכה שאינה צריכה לגופה", "פסיק רישא", הוא לא מבין מה אתה רוצה. אך כשאתה שואל אותו האם הוא רוצה חלב? הוא אומר שכן, הוא מבין. כשכתוב "וידבר ד' אל משה לאמור דבר אל בני ישראל", האם הוא מבין מה פירוש שד' אמר אל משה? כן או לא?
ש: משהו...
**ת:**משהו. יותר מזה, גם אני לא מבין, גם אתה לא מבין.
ש: מבחינת החיוב במצוות, לדוגמא, הוא חייב לצום בכיפור?
ת: הוא צריך לצום אם הוא יכול. הוא חייב בכל המצוות, וכן לצום, אלא אם כן, הוא לא רשאי מבחינה רפואית. למה שלא יצום?
ש: אולי הוא לא מבין את המשמעות של כיפור?
ת: הוא לא מבין שצריך לעשות תשובה? הוא לא מבין מה הן עבירות?
ש: הוא מבין מותר ואסור.
ת: בסדר. עשינו עבירות, אנחנו צמים, ד' סולח לנו, - הוא מבין.
ש: אבל זה נשאר בבחירה שלו?
ת: כל דבר, הוא בחירה של הילד, אתה לא לכפות במכות.
ש: מבחינת זימון, האם הוא מצטרף?
ת: כן. הוא מבין עניין.
ש: מעכשיו או מגיל 13? כי אנחנו נהגנו מגיל 9.
ת: עכשיו. הכל רגיל, חוץ ממה שהוא לא יכול.
ש: האם הוא יכול להוציא אחרים במצוות? לדוגמא בקידוש?
ת: הוא מבין מה זה קידוש?
ש: כן.
ת: אז כן.
ש: התלבטנו לגבי דין שוטה שיש בשולחן ערוך, מה הגדר של שוטה?
ת: לא נראה שהוא שוטה. מה הוא עושה כל היום?
ש: הוא לומד בבית ספר, הוא קורא.
ת: אז הוא לא שוטה. יש לו מגבלות, יש לו קשיים, אבל הוא לא שוטה. כתוב בגמרא ששוטה לן בבית הקברות וכדומה. אבל ילד זה משתלב, וכמובן יש לו קשיים.
ש: עונים אחר כל ברכותיו?
ת: כן. הוא לומד בבית ספר רגיל?
ש: בבית ספר לחינוך מיוחד.
ת: הוא קורא? הוא כותב?
ש: כותב קצת, קשה לו מוטוריקה עדינה.
ת: אז עונים.
ש: בעדתנו נהגו לברך רק על תפילין של יד. מכיוון שיש לו היסח הדעת, האם לחנכו לברך גם על תפילין של ראש לכתחילה?
ת: לא. אתה חושב שכל יהודי בבית הכנסת אין לו היסח דעת?
ש: יש לו לקות ראייה, אך הוא עם משקפיים. לעיתים הוא נכנס לחדר מדרגות בשבת, והוא מדליק את האור. להמשיך להעיר לו? אנחנו משתדלים להדליק לפני שבת.
ת: אולי אפשר לקנות כפתור גרמא? על כל פנים זה נקרא בהלכה "מתעסק" .התאורה היא להט או לד? כי לד ודאי מדרבנן.
ש: מה גבול השתלבותו בחברה?
ת: כמה שאנחנו יכולים, אנחנו משלבים בחברה. "היכי דמי שוטה. תנו רבנן: איזהו שוטה? היוצא יחידי בלילה, והלן בבית הקברות, והמקרע את כסותו. איתמר, רב הונא אמר: עד שיהיו כולן בבת אחת. רבי יוחנן אמר: אפילו באחת מהן. היכי דמי? אי דעביד להו דרך שטות, אפילו בחדא נמי. אי דלא עביד להו דרך שטות, אפילו כולהו נמי לא! לעולם דקא עביד להו דרך שטות, והלן בבית הקברות - אימור כדי שתשרה עליו רוח טומאה הוא דקא עביד. והיוצא יחידי בלילה - אימור גנדריפס אחדיה, והמקרע את כסותו - אימור בעל מחשבות הוא (חגיגה ג, ב). אם כן, כמה שאפשר, יש פרשנות סלחנית עד הגבול האחרון.
"כיון דעבדינהו לכולהו - הוה להו כמי שנגח שור חמור וגמל, ונעשה מועד לכל. אמר רב פפא: אי שמיע ליה לרב הונא הא דתניא: אי זהו שוטה - זה המאבד כל מה שנותנים לו, הוה הדר ביה. איבעיא להו: כי הוה הדר ביה - ממקרע כסותו הוא דהוה הדר ביה, דדמיא להא, או דלמא מכולהו הוה הדר? – תיקו" (שם).
כתבתי מאמר שלם על יחס היהדות לשוטה:
ש: בסיכום, האם הוא יוצא ומוציא אחרים ידי חובה?
ת: כן, הוא מבין עניין