למה יש מלחמות?

[נרשם ע"י השואל]

ש: מלחמה היא דבר נורא! אנשים לא מבינים?! למה יש מלחמות?

ת: לצערנו, מלחמה שייכת לסדר העולם. כאשר היו שני אנשים, כבר אחד רצח את השני. ראו, הוזהרנו.

ש: ממה זה נובע?

ת: האלימות שייכת לטבע האדם. מרן הרב קוק, בסידור עולת ראיה, מסביר ששני היצרים הראשיים אצל האדם, הם יצרא דעריות ויצרא דרחיצה. כנגדם, לחסום אותם, יש לכהן מכנס וכותונת.

ש: אבל בחיי יום יום, לא נראה שהאדם אלים?

ת: כי הוא מפחד מהמשטרה, מבתי משפט, מבתי סוהר, מדחיה חברתית.

ש: מה איכפת מה הסיבה? העיקר שאינו אלים?

ת: הוא כן אלים בסתר. הוא מכה את אשתו, וגם מציק לה בכל מיני אלימות, וכן כלפי הילדים.

ש: כך הוא משחרר מאויים תוקפניים?

ת: כן. ויותר מזה, כותב מרן הרב קוק בספר אורות, בפרקים על המלחמה, שהמוסר של חול, הוא מין כפיה, שאינה מטהרת את האדם בפנימיותו, ואדרבה מצטברים דחפים תוקפניים, והם מתפרצים במלחמה, שמגלה את אכזריותו של האדם.

ש: גם עתה בטבח הנורא בעטוף עזה, ראינו כמה הם אכזריים...

ת: נכון. איינשטיין אמר שני דברים: א. הברומטר המוסרי של עם, זו התנהגותו בעת מלחמה. ב. הברומטר נמוך.

ש: זה בכל זאת מפליא: אדם נראה כה עדין ובאמת הוא פראי. זו סתירה?

ת: לא. האדם בא מן החיה. והוא עדיין הרכבה של נשמה וחיה, או בלשון ספר התניא, נפש אלוקית ונפש בהמית. פעם אדם שאל אותי: האם זה נכון שאדם בא מן החיה? השבתי: איני יודע, אך אין זה מטריד אותנו. מה שמטריד אותי הוא אם כבר הגיע.

ש: אז בינתיים, תהיינה מלחמה ללא הירף?

ת: הפילוסוף קאנט כתב שסיבת המלחמות היא תוקפנותו של האדם. לא הסכסוך, גורם תוקפנות, אלא להיפך, התוקפנות מתפרצת בסכסוכים. אם כך, לכאורה, לא יהיה סוף למלחמות. אך יש לו פתרון אופטימי: שלום אימתני, גם ניצחון יעלה במחיר רב. שלום כלכלי, גם המנצח ייפגע כלכלית. ועוד פתרון שלישי. אבל, לצערנו, זה לא פועל, יש עדיין מלחמות. אבל לפחות, לא בהיקף של מלחמות העולם הראשונה והשניה.

ש: מה עם "מלחמות אני עשיתי"? ד' מנהל מלחמות?!

ת: כן. ד' יכול לברוא אדם לא מלחמתי. אבל הוא "בעל מלחמות, זורע צדקות, מצמיח ישועות". למשל, המלחמה מחסלת את הרשע, כדברי מרן הרב קוק בפרקים על מלחמה.

ש: כמה זמן תימשך המלחמה?

ת: אינינו יודעים. אין לנו נביאים. וגם הנביאים לא ידעו הכל, אלא רק מה שד' אמר להם. אנא לא לנבא ולאכזב. מלחמת העצמאות - שנה. מלחמת ששת הימים – שישה ימים. מלחמת יום הכיפורים – בערך חודש, מלחמת השחרור – שנה. מלחמת העולם הראשונה – 4 שנים. השניה – 5 שנים. מלחמת 7 השנים. מלחמת 30 שנים. מלחמת מאה השנים.

ש: אבל יש רבים שמודיעים, מה יהיה או מתי יהיה?

ת: תפח רוחם של מחשבי הקיצים. גם הרמב"ם מביא. בשנת ת"ר היו שמועות שמשיח יבוא בשנה זו, כי קול התור נשמע בארצנו. בראש השנה, הרב יעקב גזונדהייט, רבה הכולל של ורשה, עלה על הבמה עם ספר תורה, הכריז: אני נשבע שהמשיח לא יבוא השנה. שאל אותו תלמיד חכם: ואם כן יבוא, כבודו ייראה טיפש? השיב: אני מעדיף להיראות טיפש, מאשר כלל ישראל ישתגע.

ש: אם כך, אי אפשר לדעת מתי ייגמר?

ת: אכן. אין לנו נביאים. צריך ענווה וחכמה לדעת, שאינינו יודעים. "תכלית הידיעה שלא נדע ". "אי ידיעה מלומדת".

ש: כיצד מנחמים אבל?

ת: אין תשובה מן המוכן, מה שנקרא אמת קנויה. זה תלוי באבל ובעולמו. לכן קודם, יש להקשיב לו. ואם אינינו יודעים, אז נשתוק. פעם הלכתי לניחום אבלים אצל אדם שאשתו נרצחה על ידי מחבל. ישבתי מולו, הוא בכה שעה ושתקתי. רק הקשבתי. כשקמתי, הוא אמר לי: אני מודה לך שהקשבת לי בוכה.

ש: והאם אפשר לנחם ילד, שאולי תהיה תחיית המתים היום, ואביו יחזור?

ת: ודאי לא. אין לשקר. למשיח, יש לחכות כל יום. לא כן תחיית המתים. תחיית המתים תהיה כאשר החטא יחדל ויצר הרע יחדל. זה יקח זמן. אני הדל, כתבתי ספר ילדים קטן בשם "אבא לא ישוב" . בסוף, יש טבלאות, על פי פסיכולוגים, מה ילד מסוגל לקלוט בכל גיל.

ש: ואיך אנו יכולים לנחם את עצמנו מול כל ההרוגים?

ת: יש להודות לד' על מה שיש, שהוא לאין ערוך יותר גדול וחשוב ממה שאין. בספר חובות הלבבות מוסבר, שאדם מתרגל לטובות שד' עושה לו יום יום, אך הוא מתלונן על החסרונות. אגב, זו גם בעיה בנישואים. כאשר אדם מתחתן, הוא מחליט שמעלותיה של אשתו גוברות על חסרונותיה, והוא מתאהב בה. אך עם הזמן, הוא מתרגל למעלות, והן נחשבות אצלו כדבר המובן מאליו, ולעומת זאת הוא כועס על חסרונותיה, ואז האהבה דועכת, מה שנקרא "משבר שחיקת האהבה הרומנטית".

ש: מה הדברים הטובים שיש לנו?

ת: בנין הארץ, שיבת ציון, מדינה, צבא, כלכלה, מזון, מים. הכרת טובה! יש 900 מיליון אנשים בלי מזון, ומיליארד בלי מי שתיה.

ש: אבל כל כך הרבה הרוגים, זה דבר נורא!

ת: גם מעט הרוגים זה דבר נורא. גם הרוג אחד, זה דבר נורא. יחד עם זה, גם כאן צריך פרופורציה. כל ההרוגים בטרור ובמלחמות, מאז תחילת שיבת ציון, לפני 140 שנה ,הם בערך 24000, כלומר יום אחד בשואה. מלחמת האזרחים באמריקה, 700,000 הרוגים. המהפכה הצרפתית, 1 מיליון. המהפכה ברוסיה, 10 מיליון. מלחמת העולם הראשונה, 20-15. השניה 85-70. המהפכה בסין 82.

ש: זה לא מנחם...

ת: ודאי לא. אלא יש להודות לד', על אלו שלא נהרגו. אגב, על פני כדור הארץ, רבים מתים מסיבות אחרות. כל שנה תאונות , מיליון. בגלל מים, 2. סוכר, 3. עישון, 6. רעב, 8. סמים, 36.

ש: והאם יש דברים שאנחנו מרוויחים מהמלחמה הזאת?

ת: כאמור, אינינו יודעים עתידות. אבל אנחנו יכולים לשער ולקוות, שאחרי הניצחון, יהיה לנו שקט זמן רב. על כל פנים, אפשר לציין שלושה דברים:

א', נפגשים ומדברים יחד חלקים שונים של עם ישראל, שאין הזדמנות אחרת. זה רווח מופלא.

ב', מתוך כך חילוניים שומעים דברי אמונה, שהם מאוד צמאים להם.

ג', במלחמה לומדים גבורה. למה היינו ארבעים שנה במדבר? אומר הרמב"ם במורה נבוכים: למען ילמדו גבורה. מחקרים באמריקה מראים שהנוער במערב הוא אנוכי, עצלן, מפונק. אנוכי, רק חושב על עצמו. עצלן, רמת הלימודים יורדת. מפונק, כל דבר שלא כרצונו, הוא נכנס לדיכאון. וכדי לצאת ממנו הוא צורך: אלכוהול, סמים, ספורט אתגרי, הימורים, סמארטפון. מחקרים גם מציינים, שהכי פחות נפגע, הוא הנוער הישראלי, וזאת זכות צה"ל שהוא צבא לוחם. הבחור נכנס לצה"ל סמרטוט, ויוצא בן אדם.

ש: ובסיכום?

ת: חזק ואמץ.