מחיצה בתפילה

א', רבנו הרב צבי יהודה

במחלוקת בין הגר"מ פיינשטיין לאדמו"ר מסאטמר בעניין גובה המחיצה בין גברים לנשים בבית הכנסת, אמר רבנו הרב צבי יהודה הכהן קוק שהצדק עם האדמו"ר מסאטמאר, שעל פי הדין המחיצה צריכה להיות גבוהה ולא די במחיצה נמוכה י"ח טפחים, עד גובה הכתפיים (ספר רבנו עמ' 122).

שאלה: האם אין בהפרדה בין גברים ונשים על יד הכותל מין כפייה דתית וביטוי להעדפת מין אחד על השני?

הרב: כל הטענות נגד ההפרדה הזאת נובעות מחוסר הבנה בשלמות, כי כל דבר שלא רואים אותו בתוך שלמותה של תורה יכול להפוך לקריקטורה. "תורת ד' תמימה" ואז היא "משיבת נפש". העניין הזה של הבחנה בין שני המינים שייך לעקרון היסודי של הבחנה העובר בכל הבריאה כולה. כפי שאמרנו, הבחנה אינה פירוד, ואין לה שום שייכות להעדפת מין אחד על השני. יש רק עניין של פונקציות שונות, וכשכל אחד ממלא את תפקידו, מופיע בניין בית ישראל בכל שלמותו.

התורה היא מאוד "ריאלית" ואינה מתעלמת מן הטבע שבאדם ואינה מדכאה אותו. היא רואה אותו, מתייחסת אליו בעינים פקוחות ומכוונת אותו לכיוון הנכון. בטבע הפסיכופיזיוביולוגי של הגבר קיימת הימשכות סקסואלית לאישה. מה שאומר היום המדע בעניין זה, וכל הסימנים שהוא מונה באישה שיש בהם לגרות את הגבר, אם זה קולה, שערה או שאר חלקי גופה, כבר אמרו חז"ל בגמרא בכמה מילים. פגישות בין גבר ואישה, מטבע בריאתם, הינן על הגבול בין אהבה לבין התאווה, על כל דרגות הביניים שביניהן. האדם עוד לא אידאלי כל-כך שיתרשם מיופיה של אישה רק לשם שמים. דבר מובן מאליו הוא שמצב של תערובת גורם להרהורים. במקום שאדם בא להתייחד עם רבונו-של-עולם, ולכוון בתפילה את עיניו כלפי מעלה, טבעי הוא להסיר מעל ידו כל אותם הגירויים – כגון אלו של אישה – שיפריעו לו בהתרכזותו. על-כן, בית-הכנסת חייב להיות מופרד, וקל-וחומר שהכותל חייב להיות מחוסן מכל גירוי.

ואם מישהו בא מלכתחילה אל הכותל שלא על מנת להתרכז ולהתפלל אלא רק על-מנת לבקר "אתר ארכיאולוגי" – האם זה עוול לדרוש ממנו שיכבד את אלו שבאים להתרכז ולהתפלל? אני מבין בהחלט את החייל-הצנחן שמתרגש בפגישתו עם החובשת שטיפלה בו בזמן כיבוש הכותל, וגם אם איני מכיר אותה אני אומר: כל הכבוד וכל הכרת הטובה לחובשת. אבל למה צריך הצנחן שלנו לבטא את התרגשותו זו דווקא על יד הכותל? למה לא חצי שעה קודם או כמה מטרים יותר רחוק? (שיחות הרב צבי יהודה – מועדים ח"ב עמ' 298).

ב', הגאון הרב אברהם דב אוירבך

שאלה:

ב"ה ב' ניסן תשל"ו

לכ' מו"ר הרה"ג רא"ד אוירבך שליט"א רב לעיר"ק טבריה

אחדשה"ט למעכ"ת

שאלה אל כ"ת בענין מחיצת בה"כ לעזרת נשים. ב[מושב] קשת, יש חדר גדול שמשמש כבה"כ ותלוי סדין באמצע שמפריד (מעל גובה ראש ולא רואים) (כידוע פסק האדמו"ר מסאטמר שלא יראו, דלא כאגרות משה שהסתפק בגובה הכתפיים, שלא יתערבו וכו').

הזדמן לשם ת"ח אחד (הוא הוא הרב יהודה הרצל הנקין מח"ס שו"ת בני בנים, כמוזכר בשאלה באה – מ"צ), וחידש שצריך דין של מחיצה מבדלת רשויות (תשמה"מ או דפנות סוכה) ומכיון שוילון זה מרוחק ד' טפחים מן קרקע, וגם אינו קשור למטה ואינו עומד ברוח מצויה אין כאן הפרדת רשויות כמו שהיה בבהמ"ק רשויות נפרדות. ומה שכ' הרמב"ם בפהמ"ש שלא יראו כתב כן להחמיר ולא להקל. ושמחיצת בה"כ הושוותה למחיצת מבדלת במס' עירובין צב ושו"ת מהרי"ט ח"ב סי' ד.

וכן מה שמובא במרדכי במס' שבת שי"א על מחיצה שפרושה בשעת דרשה לצניעות בעלמא, זה רק בשעת דרשה, אבל בשעת תפלה צריך מחיצה ממש והבדלת רשות (ובשו"ת מהרי"ח סי נג שהיו לנשים בתי כנסת לחוד). ושעשיית מחיצה כזו בשבת תהיה אסורה, כי היא מחיצה שמתירה תפלה.

וכל זה חדש הוא לי. וע"כ אני שואל כ"ג:

א. האם מחיצה זו דיה (כמובן עד שיבנו בה"כ קבוע במקום קבוע)?

ב. האם מותר לסגור ולפתוח אותה בשבת?

בכבוד התורה

שלמה אבינר

תשובה [בע"פ]: מן הדין די שלא יראו ולא יבואו לידי קלות ראש וכל הלומדות הזאת הבל. ואין להאריך.

שאלה:

ב"ה

ד' אייר תשל"ו

לכ' מו"ר הרה"ג רא"ד אוירבך שליט"א רב לעירה"ק טבריה, אחדשה"ט

בענין מחיצת בה"כ, כתבתי לרב הנקין שליט"א (בעל שו"ת בני בנים).

1. שלא מצאתי ראיה בכל דבריו שצריך שינוי רשות. אמנם היה בבהמ"ק אבל מנ"ל שכל שחייב להיות בבה"כ.

2. שקשה לחלק בין בה"כ ובהמ"ק שמהרי"ל התיר סדין.

3. שלשיטת רש"י בסוכה, רק בשמחת בית השואבה עשו תיקון גדול ולא כל השנה.

4. שכמובן הסדין הזה הוא זמני, כל זמן שבה"כ זמני.

5. שמדברי הר"מ פיינשטיין משמע בפשטות, שצריך מחיצה שמונעת קלות ראש. ושכן הבנתי מדברי כ"ת.

ועל זה השיב לי כל זאת.

ע"כ אני תפילה לכ"ת שישיב לי תשובה ברורה בנדון, בכתב.

בכבוד וביקרא דאורייתא

שלמה אבינר

תשובה [בכתב]:

ב"ה י"א אייר תשל"ו

ידידי הרב אבינר שליט"א - שלו' וברכ"ל

בנוגע למחיצת עזרת נשים בקשת, טורח עלי העיון בדברי הרב הנקין, אף שהנהו ת"ח בלימודה ובשימושה וכוונתו לש"ש. הדברים פשוטים מאוד שלא מצאנו הלכות עזרת נשים בביהכ"נ לא ברמב"ם ולא בשו"ע, אך למדנו בגמ' שכ"מ שמתקבצים אנשים ונשים יחד צריך למנוע קלות ראש וכיון דגמירי שאין יצר הרע שולט אלא במה שעינו רואות הרי פשוט דכל שאין עין רואה לא שייך קלות ראש ותו לא מידי. ופשיטא שאם אנו רואים קהל בישראל נמנע מלעשות מחיצה קבועה ומסתפק בסדין בעלמא, אנו חוששים אולי מוכח מתוכו שרוצים לפרוץ גדר, משא"כ בנד"ד שאנשים יראים ושלמים קבעו דבר המותר לפי תומם. ובכלל חוששני מזילותא כשפועלים בקנאות נגד קהל מישראל לכוף עליהם ולנהוג כפי דעת צורבא דרבנן בשעה שעושים מעשיהם עפ"י עמוד ההוראה הגר"מ פיינשטיין, אלא שמהפך אני בזכותו כי מוצאו מארה"ב ששם ענין העזרת נשים נחשב מגופי תורה, וכל החומרות נובעות מכח הקולא שרצו להקל עליהם להסתפק במסיפס בעלמא (ביטוי מגמרא ב"ב ב ב – מ"צ). ולדידי איכפת לי יותר הנהוג בקיבוץ שסועדים ג' פעמים ביום אנשים ונשים יחד בלי מחיצה ולא חוששים לקלות ראש, וכי עדיף משעת הספד דלעתיד לבוא.

ואכפיל שלו' ברוב ידידות

אברהם ד. בהגרש"ז אוירבך (ג. שו"ת הגראד"א עמ' 36).

ג', הרב שלמה אבינר

תקיעת שופר במנין מעורב

ש: הרב סולובייצ'יק פסק שעדיף לא לשמוע תקיעת שופר והעיקר לא להיות במנין מעורב. איך החמרה בצניעות יותר חשובה ממצוה מן התורה?

ת: א. זו לא החמרה (עיין שו"ת אגרות משה או"ח א לט). ב. זו מצוה הבאה בעבירה. אך שאל ישירות תלמידיו.

]החמיר הגרי"ד סולוביצ'יק כל כך בבתי כנסיות אשר בהם יושבים האנשים והנשים בתערובת, שזה התחיל מהכנסיות של עובדי ע"ז – להתפלל כל המשפחה ביחד, ופירסם בעיתונות איסור על הכניסה לתוכם אפי' אם המקום היחידי שאפשר לשמוע תקיעת שופר בר"ה הוא בבית הכנסת שכזה, מן הנכון להישאר בבית ולוותר על מצות שופר, כי אם ילך לשם, נכון שיקיים מצות שופר, אך באותו הזמן הרי יעבור על "לא תעשה כן לד' אלקיך". ואם ישאר בביתו, יבטלו את מצות שופר, אך לא יעבור בלאו הנ"ל, ומן הנכון לומר בכהאי גוונא ששב ואל תעשה עדיף. עיין עירובין ק א. נפש הרב רלב. דברי הרב קנו-קנז – רשם מ"צ.]

מנין משותף

ש: האם מותר לי להשתתף בתפילה בה נשים חזניות וקוראות בתורה בשבת שאם לא כן אנשים ייפגעו?

ת: בוודאי לא. זה מתן צידוק. ואין להם מונופול על פגיעות. הם נפגעים שאתה לא בא ואתה נפגע ממה שהם עושים. אז אתה לא תכפה עליהם והם לא יכפו עליך (גיטין סא א).

מחיצה בחוץ

ש: האם בתפילת רבים המאורגנת בחוץ, חייבים להציב מחיצה?

ת: א. בבית כנסת, יש חיוב במחיצה שלא יראו זה את זה.

ב. כשמזדמן בחוץ, כגון בטיול, אין צורך, העיקר שיעמדו לחוד, רחוקים אלו מאלו, ונשים מחוץ למבטם של גברים.

ג. אך כאשר מארגנים תפילה רבתי ברשות הרבים, ודאי שצריך מחיצה. א. אי אפשר לשמור מרחק. ב. אי אפשר שנשים תהיינה מחוץ למבטם של גברים. ג. נשים רבות הינן, לדאבוננו, לבושות באופן לא צנוע. ד. זה דבר מאורגן מראש למטרה זו, בדומה לגזוזטרא בבית המקדש ברגל.