בין אמונה לשכל/11 כללים

א', שניהם באים מריבונו של עולם, לכן אינם סותרים, ואדרבה יש יחס ביניהם.

ב', ההכרה השכלית היא ממקור אנושי, ההכרה האמונית ממקור אלהי.

ג', לכן השכל הוא מסופק לעומת האמונה שהיא ודאית.

ד', הכרה שכלית משתנה כל הזמן. האמונה היא נצחית, אלא כמובן מוסברת בצורות שונות.

ה', האמונה יכולה להכיר את ד' ומה המטרה והמשמעות העמוקה של רוח האדם. לעומתה השכל אינו יכול לתת אלא רק תשובה חלקית וזמנית.

ו', האמונה מתנשאת לעילא מן השכל, אך הבינה הטבעית משמשת הכנה.

ז', אפשר לשכל לנסות להבין קצת מן האמונה.

ח', האמונה שומרת על השכל שלא יטעה. זו רשימת הטעויות של זמננו: אקלקטיזם, היסטוריציזם, מדענות, פרגמטיזם, ניהיליזם, והבלול מכולם, פוסטמודרניזם.

ט', השכל צריך לעמוד בענווה מול האמונה – שאינו מבין הכל.

י', כאשר השכל לוקח לעצמו את תפקיד האמונה, זה חטא עץ הדעת טוב ורע.

י"א, האמונה מביאה אושר.