חישוב הקץ

שאלה: הרמב"ם כתב שאסור לחשב קיצים (הלכות מלכים יב, ב), תיפח רוחם של מחשבי הקיצים. אז כיצד להבין שלאורך הדורות היו גדולי ישראל שכן חשבו קיצים, כולל הרמב"ם עצמו באגרת תימן? ואיך יתכן שטעו?!

תשובה: א. לדעתו של רב, אי אפשר לחשב את הקץ, כי הוא תלוי בגורמים רבים, כגון בתשובה ובמעשים טובים (סנהדרין צז, ב).

ב. רבי יוחנן סבר, שגם אם אפשר לחשב את הקץ, אין לעסוק בזה, כי טעות תגרום יאוש רב (שם).

ג. אכן אפשר לטעות. אין אדם צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא. דניאל טעה בחישוב של שבעים שנות גלות (מגילה יב, א). וכן טעו רס"ג (אמונות ודעות ח), הרמב"ם (אגרת תימן קמב), והרמב"ן (ספר הוויכוח, היום השני).

ד. הרמב"ן סבר שאסור לחשב את הקץ, כי אם החשבון יוצא רחוק, יתייאשו, אבל כיון שסבר שהקץ קרוב, אז חישב אותו (ספר הגאולה עמ' כט).

ה. הרמב"ם כתב שאסור לחשב את הקץ, כי זה יגרום לבלבולים וספקות, אך כיון שבזמנו עם ישראל היה עייף מצרות הגלות, הוא הכריע שאדרבה, יש לעודד אותו באמירה שהקץ קרוב, וכך גם הסביר את דעת רס"ג.

ו. יש מרבותינו שהסבירו שכל החשבונות נכונים, ובכל אחד מהם קרה שלב גדול בגאולה, גם אם אינינו יודעים מהו. למשל בשנה של חשבון הרמב"ם, הופיעו חסידי אשכנז הראשונים, שהביאו עילוי רוחני גדול.

ז. רבי הלל שסבר שלא יבוא משיח (סנהדרין שם), אין הכוונה שלא תהיה גאולה, אלא שד' יביא אותה בלי משיח (רש"י).

ח. אנו מחכים למשיח כל יום (רמב"ם, י"ג עיקרי אמונה). אכן האומר: הריני נזיר ביום שבן דוד בא, הינו מיד נזיר, ואם לא בא מתברר למפרע שלא היה נזיר, הינו נזיר ביום למחרת (עירובין מב, א. רמב"ם, הלכות נזירות ד, א).