אהבה עצמית

[עשרה כללים עפ"י עין איה ברכות ט, רכה]

א', אהבה עצמית ואהבת הכלל סותרות זו את זו. כאשר אדם קבוע באהבת עצמו, אהבת הכלל רחוקה ממנו. כשהוא מתגבר באהבת הכלל, אהבת עצמו בטלה.

ב', אמנם ראוי שאדם יחוש אהבת עצמו בכל תוקף, ובכל זאת הוא יבטל אותה למען אהבת הכלל, - וזו צדקות עליונה.

ג', דוגמא לזה, רבי חנינא בן דוסא, המסתפק בקב חרובין מערב שבת לערב שבת, וכל העולם כולו ניזון בזכותו (ברכות עז, ב).

ד', אבל כל ערך בפני עצמו הוא חצי מציאות.

ה', לכן ראוי שתהיה אהבת עצמו בליבו של אדם גדולה מאוד, כי כשלעצמה אין בה חיסרון.

ו', אבל כל זמן שהעולם אינו בשלמותו, עלינו להרחיק אותה, כי בפועל אהבת עצמו דוחה אהבת זולתו ואהבת הכלל.

ז', רק אם היו באות ביחד, היה טוב וישר.

ח', והעולם נברא בשביל שניהם.

ט' וכל מעלה תתן עוז לחברתה, ולא די שלא יתנגדו, אלא יגבירו כל אחד כוח זולתה.

י', זה יהיה השלום הגדול, של תיקונו של עולם.