היתר חתונה בבין המצרים בעת המלחמה

[ערך והוסיף מקורות: הרב מרדכי ציון]

שאלה: בגלל המלחמה, על פי הוראת פיקוד העורף, אסור לקיים התכנסויות של ציבור, ומשום כך התבטלו חתונות רבות באולמות ובשאר מקומות. הראשון לציון הג"ר יצחק יוסף פסק שמותר לכל העדות להינשא בימי בין המצרים עד ראש חודש אב, כי מדובר בשעת הדחק שאין גדולה ממנה. מה דעת הרב?

תשובה: א', בשולחן ערוך (או"ח תקנא, ב) כתב: "מר"ח עד התענית ממעטין וכו'". והגה הרמ"א: "ונוהגין להחמיר שאין נושאין נשים מי"ז בתמוז". האשכנזים יוצאים ביד רמ"א, ואינם מתחתנים מי"ז בתמוז, ויש ספרדים שתפסו חומרא זו של הרמ"א, ויש שלא קיבלו, ונמנעים להתחתן רק מר"ח (עי' שדי חמד מע' ביהמ"צ סי' א אות יד. בא"ח דברים אות ד. שו"ת אור לציון ג, כה אות א. חזון עובדיה ביהמ"צ עמ' קמ).

ב', בשו"ת יביע אומר (ח"ו או"ח סי' מג), הגר"ע יוסף הסביר שכשנתמנה להיות הרב הראשי של תל אביב-יפו, וברישום הנישואים שם לא התירו לספרדים להתחתן בין י"ז תמוז עד ר"ח מנחם אב, כפי דברי הרמ"א ולא כדברי השולחן ערוך, הוא שינה את הדבר לאפשר לספרדים להתחתן באותה תקופה. והוסיף: "ושמעתי שיש טוענים על דברי שמאחר שהרבנים הראשיים לת"א-יפו שקדמוני הניחו המנהג להחמיר, אין לשנות המנהג. ולאו מילתא היא, שמקום הניחו לי להתגדר בו (חולין ז). ומכל שכן שידוע שהרבנים הראשיים הספרדים שקדמוני הוו מיכף כייפי לעמיתיהם הרבנים הראשיים האשכנזים, הגרב"צ עוזיאל זצ"ל הוה כייף להגרא"י קוק זצ"ל (ונודע כי מרוב אהבתו לאיחוד ומיזוג העדות הציע לוותר ולבטל אף את השחיטה הספרדית, והסכים שהספרדים יקבלו עליהם מנהגי השחיטה של האשכנזים, אלא שהגרצ"פ פראנק זצ"ל התייצב מנגד, ואמר: אף אם הרבנים הספרדים יוותרו על מנהגי השחיטה הספרדית, אקום אני ואארגן שחיטה ספרדית, שכל עדה צריכה להמשיך במסורתה ומנהגיה המקובלים מדורי דורות, וכל שבט ושבט עליו לתפוס כמנהג אבותיו. קובץ הצבי ישראל בקונט' משואה לדור עמוד פו)", ע"ע שם.

ג', הג"ר יצחק יוסף פירסם עכשיו תשובה בזה, וז"ל: "ואף מי שנוהגים להחמיר בכל שנה שלא לקיים נישואין בימים אלו, היות שכבר התבטלו חתונות רבות, ועתה על פי רוב החופות נערכות ברוב עם באולמות נישואין. וכשהנישואין נדחים מיום י"ז בתמוז ועד לאחר ט' באב, אין משיגים בקלות אולם לצורך החופה, להכיל את כל הקרואים לסעודת החתן והכלה, ובכך דוחים את החופה למספר חודשים עד שיתפנה האולם, ועל ידי כך נגרמים מכשולים וקלקולים חס ושלום. לכן יש לקבוע נישואין גם בימים אלו, ומצווה תיחשב לכל העושים כן. והמחמיר בזה יוצא שכרו בהפסדו".

ד', כאמור, הרמ"א כתב להחמיר לא להתחתן מי"ז בתמוז. ובספר פסקי תשובות (תקנא אות ז) כתב: "ואפילו בשעת הדחק גדול, שהנישואין ידחו לזמן מאוחר מאוד, מכל מקום אין להתיר הדבר בשום פנים". ובערוך השולחן (או"ח תקנא, ו) כתב, שאם הדבר מוכרח לישא בימים אלו יש להתיר, ורק בשבוע שחל בו ט' באב יש להחמיר. והגר"י יוסף הביא בשם שו"ת לב אריה (סי' י), שמכיון שמניעת נישואין אחר י"ז בתמוז אינם אלא חומרא בעלמא, בשעת הדחק יש להתיר, באין לו אישה ובנים. וכאמור, אין לך שעת הדחק כעת הזאת.

ה', מותר לכל אחד מכל עדה להשתתף בחתונה עם ריקודים ומוזיקה. ואנו לומדים כן מדיני ספירת העומר, כיוון שהחתן עושה לפי מנהגו על פי הדין, יש בזה מצוות שמחת חתן וכלה (שו"ת אגרות משה או"ח א קנט. הגרי"ד סולוביצ'יק בנפש הרב עמ' קצב. הגרי"ש אלישיב בספר וישמע משה עמ' קפד ואשרי האיש או"ח ח"ג עמ' תנז. הגר"ח קניבסקי בס' דולה ומשקה עמ' קצב. שו"ת תשובות והנהגות ד, קכח).