ברכת כהנים במוצבי צה"ל בסוריה

שאלה: רב אחד הגיע למוצב שלנו בסוריה, ואמר שאין לישא כפיים שם, כי זה חוץ לארץ. מה דעת הרב על זה?

**תשובה: **

א', כמובן, הרב הזה הוא רב אשכנזי, כי הרי בחו"ל נהוג בקהילות האשכנזיות כבר רבות בשנים לא לישא כפיים ולברך ברכת כהנים אלא בתפילת מוסף ביום טוב (ראה רמ"א או"ח קכח, מד), אך אצל הספרדים נושאים כפיים כל יום גם בחו"ל (עי' פסקי תשובות שם הערה 412). ובארץ קדשנו, הכהנים מקיימים המצווה מן התורה. וכך כתב הבית יוסף (או"ח רכח ומובא בבאר היטב ס"ק עח), "ויישר כחם של בני ארץ ישראל וכל מלכות מצרים, שנושאים כפיהם בכל יום..." וכן כתב פאת השולחן (הל' ארץ ישראל ס' ב סעי' טז), "ומנהג יפה בכל ארץ ישראל שהכהנים נושאים כפיים בכל ימות החול ובשבת ויו"ט בשחרית ומוסף, וביוהכ"פ שחרית מוסף נעילה...", ובמשנה ברורה (שם ס"ק קסד) כתב "והפוסקים קילסו למנהגם בזה".

ב', בכל זאת לגבי צפון הארץ, כתב הג"ר יחיאל מיכל טוקצינסקי בספר ארץ ישראל (עמ' כב), "בגליל נוהגים בזמננו שאין נושאים כפיים בחול כי אם במוסף דשבת ויום טוב, ולא ידוע בבירור על ידי מי ועל מה נוהגים כך".

ג', רבנים רבים, ובמיוחד רבני הגליל, הצטערו על ביטול מצוות עשה של נשיאת כפיים בכל יום, והשתדלו למצוא הטעם והמקור למנהג זה. ששמעתי מפי הג"ר אברהם דוב אוירבך, אב"ד טבריה, שביישובים שנתייסדו על ידי ספרדים או אשכנזים תלמידי הגאון מווילנא, יש נשיאת כפיים כל יום, ולא כן באלה שנוסדו על ידי אשכנזים-חסידים. והספרדים הולכים בזה בדרך הרמב"ם והב"י, והם נושאים כפיים בכל יום בגליל עד היום הזה. לעומת זאת, ייתכן שהחסידים שהחמירו בדין טבילה, כידוע, הקלו משום כך בדין נשיאת כפיים. ומכיוון שראשוני היישובים בצפון הארץ נוסדו ע"י אשכנזים-חסידים, נמשכו אחריהם אשכנזים-פרושים תלמידי הגאון (שו"ת שאילת שלמה א, סה. וכעין זה כתב גם בשו"ת מנחת יצחק ח, א-ב).

ד', יש שפעלו רבות כדי להחזיר עטרה ליושנה, ולישא כפיים בצפון הארץ בכל יום, כולל הג"ר שאר ישוב כהן, הרב הראשי לחיפה (ספר שי כהן סי' א) (עיין בכל הנ"ל באריכות בקום התהלך בארץ סי' לד).

ה', אמנם היו אלו שהתנגדו מאוד לזה. כשהגעתי לשמש כרב של קיבוץ לביא, נשאו כפיים רק ביום טוב, לא רציתי לשנות לגמרי מה שנהוג שם, אז הוריתי לישא כפיים בימים שיש בהם מוסף כגון ראש חודש וחול המועד. כשהגעתי לשמש כרב של קשת, לא היה שם מנהג, אז הוריתי לישא כפיים כל יום.

ו', סוריה היא ארץ ישראל, המקום של שבט גד, ראובן וחצי מנשה. זאת ועוד, דוד המלך כבש את סוריה (שמואל ב ח, ג-יג. י, טז-יט). אלא אמרו חז"ל שכיבוש זה לא נעשה כפי הסדר הראוי, שכן המצוה היתה לכבוש תחילה את כל ארץ כנען בגבולות המבוארים בפרשת מסעי (במדבר לד), והוא כבש את סוריה לפני שכבש את ירושלים שנשלטה בידי היבוסים (ספרי עקב נא. עי' משנה חלה ד, ז. רמב"ן על דברים יא, כד). יש מסבירים שכפי הנראה דוד שינה מהסדר, מפני שלא התכוון לייעד את סוריה להתיישבות ישראלית, כי באותה התקופה עם ישראל עוד לא מילא כראוי את השטחים שנחל בימי יהושע בן נון. וסבר שאם הוא כובש את סוריה כדי להכניע אויבים ולגבות מהם מס לחיזוק מלכותו, אין זה נחשב שינוי מהסדר הראוי. לכן כיבושו נקרא 'כיבוש יחיד', שנעשה לצורך חיזוק מלכותו ולא כדי ליישב את הארץ. בכל מקרה, סוריה היא חלק של ארץ ישראל, אעפ"י שהיא לא חלק ממדינת ישראל.

סיכום: יש לישא כפיים בכל יום במוצבי צה"ל בסוריה.