נוחי נוחי ילדתי

[אמירה לילדה נוטה למות]

בתי היקרה, אני מאוד אוהבת אותך. אני רואה אותך, ליבי רוקד בקרבי. יהיה קשה לי להיפרד ממך. יהיה לי ריק גדול. לא אשכח אותך. תמיד אזכור אותך.

אני יודעת שאת מפחדת. גם אני מפחדת. מה יהיה? נכון, זה באמת מפחיד. את נחלשת מיום ליום ומתקרבת לשער. בכל זאת, יש לך כח לחייך אליי. תודה רבה. זו מתנה נפלאה. זה הדבר הכי יקר לי בחיים – חיוך שלך.

עוד מעט, הבובה שלך תהיה מיותרת. היא תהיה עצובה. אל תדאגי. אני אטפל בה יפה.

ילדתי היקרה, פניך כה חוורות, מראות פחד. את שותקת. רק שומעים את רעש מכונת החמצן. עוד מעט, הרעש הזה ייפסק, ואת תנוחי בעולם הדממה. אני רואה שאת לא עונה לי. כי את לא רוצה להדאיג אותי ולצער אותי. תודה רבה. אני באמת עייפה ועצובה. הייתי רוצה לעשות הכל כדי שתישארי איתי. אך ריבונו של עולם החליט לקרוא לך אליו. הוא אוהב אותך ורוצה אותך אצלו. גם אצלו נעים מאוד. גם שם תמצאי אבא ואמא שיאהבו אותך, הם יהיו דומים לנו, הם יהיו אנחנו. גם את הבובה שלך תמצאי שם. תחכי לנו, אנו נבוא ביום מן הימים. אנא הכיני לנו הכל יפה.

בינתיים את עצובה ואני עצובה. אך אל תפחדי מהנסיעה הגדולה והארוכה אל המרום. רבים כבר נסעו בדרך הזאת. אינני יודעת כיצד נוסעים. רק ד' יודע. אך זו נסיעה מאוד נעימה, נסיעה נפלאה.

אני יודעת שאת אחוזה פחד. זה טבעי. גם לי זה היה קורה, אם הייתי במקומך. אך דעי שאחיה איתך לכל אורך הנסיעה, זו נסיעה אל האור, אל האהבה. את גם תטעמי קצת מזה, ברגע שתצאי לדרך. נכון שלא ייאמן, אך זה ככה.

הנה אני אוחזת ביד שלך ולא אעזוב אותה. היא קרה ושלי חמה ומחממת את ידך. אני רואה שאת מחייכת. איזה חיוך נפלא. אנו יוצאות לדרך, בצורה אחרת, אבל יחד. זה יהיה נפלא.

את מחייכת. אני מחזיקה ידך. עינייך נסגרות. נסיעה טובה. נוחי נוחי ילדתי.