לא נעלה בהר (הרב צבי טאו)

מתוך שיחה עם מו"ר הרב צבי טאו באלול תשמ"ג

ש. האם יש עניין שנתפלל באולם מַחְכַמֶה שבתוך חומת הר-הבית בהזדמנויות מיוחדות כגון יום הכיפורים אחרי טבילה, כמובן.

ת. אין זה שייך למדרגתנו. וכי את שאר כל הדינים כבר קיימנו?!

ש. בזמן בית ראשון ובית שני גם יהודים פשוטים נכנסו לשם.

ת. אז, כל הדור היה במדרגה אחרת (עיין אורות, למהלך האידאות. ועיין מאמרי הראיה, דרך התחייה).

ש. יש כמה ראשונים שמזכירים שאפשר להיכנס לשם.

ת. לא נפסק כן. בספר ציץ אליעזר ) חט"ו עמ' פד( מובא בשם רבי מאיר אוירבך, שצדקה עשה הקדוש-ברוך-הוא אשר דרך דרכנו בגזית שלא ליתן ללכת אל הר-הבית, שאם לא כן מי יעצור האומר קיים לי כראב"ד )שלדעתו אין איסור כרת בכניסה להר-הבית, ועיין משפט כהן תשובה צו שגם לשיטתו יש איסור(.

ש. האם כוונתו שאם כך מתגלגל על-פי סדר ההנהגה האלוהית שאי-אפשר להיכנס להר-הבית, הרי זה מעיד שאין זה שייך למדרגת הדור, בדומה לדברי רבי שמעון בר יוחאי, שנטילת הרשות לדון דיני ממונות מעידה שאיננו ראויים לכך )ירושלמי סנהדרין ז ב. איגרות הראיה א כ(?

ת. כן.

ש. אבל האם אין לנו עניין להיכנס להר-הבית כדי להפגין נוכחות, מדין "כיבוש"?

ת. הכיבוש יהיה על-ידי יראת שמים. אדרבה, כניסה עלולה לעשות את הר-הבית לדבר זול. גם לגבי הכותל יש להיזהר שלא ייהפך לדבר מובן מאליו. יש שבא כל יום אל הכותל, מפטפט שם, ומפריע למי שבא לשם לפרקים מתוך חרדת קודש. הרצון להתפלל שם נובע משאיפה של קטנות. יתחילו בתוך הר-הבית עצמו ויכוחים והתקוטטויות קטנות. כדי לגשת לשם צריך שכל ישראל יגיעו כאיש אחד בלב אחד, כאשר נהיה ראויים לכך ולא בקפיצות. להתפלל שם ודאי אינו דין אלא מידת חסידות; ולמה לך לנהוג במידת חסידות זו, אם אין הרבנים הראשיים נוהגים כן?

ש. אולי עלינו, הגרים ולומדים למרגלות הר-הבית, מוטלת חובה מיוחדת, כי הננו כ"מומחים" לעניין זה?

ת. אתם מומחים להתייחס אל הר-הבית מתוך "גילו ברעדה".