אמירת קדיש על ידי אדם הראשון

[ערך: הרב מרדכי ציון]

שאלה: באומרי את הקדיש, חשבתי שמי שאמר הראשון את הקדיש היה אדם הראשון לאחר חטאו באכילת מפרי עץ הדעת טוב ורע. והרי עצם האכילה היתה חילול השם, ועל מנת לתקן את הקלקול, אדם אמר את הקדיש כדי להביא למצב הפוך, כדי לקדש את שם ד' בעולם. אם כן, אנו אומרים קדיש אחרי מותו של אדם, כשם שהעונש שבא אחרי חטא אדם הוא המיתה. האם יש אמת דברים אלו?

תשובה: א. אין מקור לכך שאדם הראשון אמר קדיש. הרי קדיש נאמר על ידי יהודי, ואדם הראשון לא היה יהודי. ובמנין של עשרה יהודים, וכמובן לא היה לו מנין. ובארמית, שמופיע יותר מאוחר.

ב. מקור מנהג אמירת קדיש יתום אינו בגמרא, וכיוון שאינו בגמרא הוא לא נפסק ברמב"ם ולא בשולחן ערוך, אלא מקורו ברמ"א (או"ח קלב, ב). אלא הוא מבוסס על כמה מעשים, שגדולי ישראל נפגשו עם מת שנידון לגיהנום, והיה לו בן, והגדול לימד אותו קדיש, וניצל מכך. יש מדרשים בזה על רבן יוחנן בן זכאי, ויש בזה על רבי עקיבא (מדרש תנא דבי אליהו זוטא פרק יז. מסכת כלה רבתי פ"ב ה"ט. סידור רב עמרם גאון. ב"י יו"ד סי' שעו). המעשים הבאים לחזק את המנהג.

ג. לגבי אמירת קדיש, יש הסבר שאומרים קדיש, כי אחרי שיהודי נפטר, יש פחות יהודים לקדש שם שמים, ולכן אנו אומרים קדיש, כדי להשלים קצת את החסר.

ד. ישנו סיפור חסידי: אדם אחד ירא שמים, חיבב יותר מכל את מצוות התפילה. היה מתבונן במתפללים ולומד מכל אחד הנהגות ודרכי תפילה, עד שלא נותר אדם שלא התבונן במעשיו ולמד ממנו משהו היאך יתפלל. יום אחד התגלה לו בחלומו, שיש מקום אחד שבני האדם, תפילתם מעולה משלו. כיוון שעל כך היתה כל גאוותו ועל כך מסר את נפשו, עזב את בני ביתו ויצא לחפש אותו מקום. היה נודד בסופה ובשלגים עד שאיבד דרכו, ונקלע לבין חבורה של קנטוניסטים, אלו יהודים שנשבו לצבא הצאר בקטנותם, והנה, לאחר עשרים וחמש שנים לא נותר להם דבר, חוץ משעת תפילתם, שהיו מתאספים כולם כאחד ומתפללים. ומאחר שאף התפילה לא היתה שגורה בפיהם, פתח ואמר מפקדם: יהודים, הבה נתפלל! ועל מה נתפלל? וכי נבקש לפרנסתנו? לשם מה לנו פרנסה? לנצחון בקרב? וכי מה אכפת אם ינחלו הרשעים תבוסה. ובכן נתפלל כך. נשא המפקד את קולו וצעק את המילים היחידות שזכר מנעוריו – "יתגדל ויתקדש שמיה רבה"...

ה. בעל התניא מסביר בליקוטי תורה ( שלח מאמר ב ד ) שמה שכתוב שהאבות קיימו את כל התורה כולה, זה לא כפשוטו. הכוונה "שקיים אותם ברוחניות,שהמשיך כל האורות העליונים הנמשכים על ידי המצווה", (וכדומה, רבנו אברהם בן הרמב"ם, פ' וישלח, ונפש החיים א, גא).

ו. אם כן, יתכן שאדם הראשון אמר קדיש, אבל לא בנוסח שלנו, ולא בדרך שלנו, אלא דרך מידות טובות.