ברכה לנשות מילואימניקים

האיש הולך לקרב בגלל שאשתו תומכת בו. הוא מרגיש שאשתו איתו. אמנם היא לא הולכת לקרב, אבל היא איתו בקרב במחשבה.

פעם קראתי שחייל אמריקאי לוקח ממחטה של אשתו עם הבושם שלה , ושם תחת כובע פלדה, כך שאשתו כל הזמן איתו. אחר כך אמרו לי שזה לא נכון. לא אכפת לי שזה לא נכון, בעיניי זה נכון. אז הוא הולך לקרב עם המחשבה שאשתו וילדיו תומכים בו. אם הוא היה מרגיש שהם לא תומכים, הוא היה נופל. מה אתם חושבים שדבורה הנביאה רצה לקרב עם שריון?! לא אלא חזקה את הלוחמים! (ומה שהרמב"ם כותב בהלכות מלכים [ז, טו] "ומאחר שייכנס בקשרי המלחמה... ולא ייחשב לא באשתו ולא בבניו אלא ימחה זכרונם מליבו", - הכל תלוי אם זה מחזק או מחליש את האדם, וכאן הוא אשתו היא בעד ועוזרת).

פעם שמעתי בחדשות שמלכלכים על אלוף אחד חילוני. מיד ידעתי שזה שקרים. חיפשתי ומצאתי את המספר טלפון שלו. התקשרתי ואשתו ענתה: מה אתה רוצה? אמרתי רציתי להגיד ישר כחכם. היא התחילה לבכות. אמרה: אתה לא יודע מה עבר על בעלי, כמעט נהרג שלוש פעמים, נפצע ארבע פעמים, הוא אף פעם לא בבית, אבל אנחנו חזקים, והוא ימשיך, ואנחנו שמחים שהוא שם. תודה רבה שהתקשרת.

אז צריך לדעת שהחייל נמצא בקרב ואשתו וילדיו איתו. אחד לוחם, אחד מחזק. גם אני הדל, לא רוצים אותי ביחידה קרבית, טוענים שאני זקן משומש במצב לא טוב. אין דבר. אז אני בא כדי לחזק.

כך קבע דוד: "כי כחלק היורד במלחמה וכחלק היושב על הכלים יחדיו יחלוקו" (שמואל א ל, כד). אז הבעל יוצא למלחמה, ואשתו יושבת לשטוף כלים. וכולם יחלוקו שווה בשווה.

חזקו ואמצו!