יום הזיכרון לאירועי שמחת תורה תשפ"ד

ש: האם יש הסתייגות ליום הזיכרון לאירועי שמחת תורה תשפ"ג?

ת: א. אין בעיה לקבוע יום הזיכרון בחודש תשרי אחרי החגים. אמנם גדולי ישראל התנגדו לקביעת יום השואה בחודש ניסן, זה משום שהוא חודש של שמחה, כמו שכתוב בגמרא תענית (כט, א): "משנכנס אדר מרבין בשמחה", ופירש רש"י: "כי נסים היו לישראל פורים ופסח", כלומר השמחה מתחילה בחודש אדר ומתרבה בחודש ניסן. לכן אנחנו לא אומרים תחנון כל חודש ניסן. אבל חודש תשרי הוא חודש של תשובה. ומה שאנחנו לא אומרים תחנון בסוף החודש, זה משום שרוב החודש לא אומרים תחנון. ובספר ארץ ישראל להגרי"מ טיקוצינסקי כתוב שהטעם שכיון ששמיני עצרת נחשב חג בפני עצמו לעניינים מסוימים ולא רק כהמשך לחג הסוכות הוסיפו שבעה ימים שלא אומרים תחנון לאחריו, כמו שלא אומרים לאחר חג השבועות כיון שבזמן המקדש, מי שלא הקריב את קורבנות בחג עצמו היה יכול להביאם במשך שישה ימים הצמודים לחג. לכן אין בעיה לקבוע יום זיכרון בסוף חודש תשרי. ובודאי שעדיף לקבוע בתאריך עברי מאשר תאריך נוצרי, שאסור להשתמש בו. ב"ה, גם הממשלה לא קבעה את יום הזיכרון באסרו חג.

ב. אמנם אין צורך להוסיף עוד ימי אבל, ויש לכוללם ביום הזיכרון. הרי לצערנו, זו דרכה של מלחמה, שנופלים. למשל לא קבעו יום אבל על נופלי מרד בר כוכבא, וגם לא על מלחמת יום הכיפורים.

ג. בכל זאת, חז"ל לימדתנו: "אל תפרוש מן הציבור" (אבות ב, ד). אנו חלק מעם ישראל, וכשעם ישראל מתאבל, גם אנחנו.