נבואה ניתנה לשוטים

ש: כתוב בגמרא בבא בתרא (יב, ב): "אמר רבי יוחנן: מיום שחרב בית המקדש, נטלה נבואה מן הנביאים וניתנה לשוטים ולתינוקות". מה פירוש שנבואה ניתנה לשוטים ולתינוקות? הרי הרמב"ם בהלכות יסודי התורה (פרק ז) מתאר באריכות התנאים הרוחניים עילאיים הנצרכים כדי להיות נביא.

ת: פירוש ראשון: כיון שאין נבואה, כל האמירות הנבואיות, שאינן פוסקות לרגע אחד, על כל מיני דברים כמו משיח ומלחמה, ברור שכל מי שאומר נבואות כאלה, פשוט שהוא שוטה או תינוק. הפירוש הזה עממי ולא מותאם לדברי חז"ל, שיש ערך אמיתי לנבואת השוטים ונבואת התינוקת, והם מביאים על זה הוכחות ודוגמאות.

פירוש שני: המהרש"א מסביר בחידושי אגדות שם, שיש אנשים שאינם נביאים, ובכל זאת יש להם כישרון של חזות העתיד ע"י כל מיני כוחות על טבעיים כמו סוג אינטואיציה וכדומה. הרי כתוב "כי לא יעשה ד' אלהים דבר כי אם גלה סודו אל עבדיו הנביאים" (עמוס ג, ז). לכן יתכן שהוא מגלה סוד זה דרך שוטים ותינוקות, לא דרך נבואה אלא בדרכים אחרות.

פירוש שלישי: מהר"ל מסביר שם, ששכלו של האדם עלול להיות מחסום לנבואה, כלומר היא מעל השכל, אם כן השכל הוא מעכב ביחס לנבואה. אלא אם כן, מדובר באנשים עילאיים כמו נביאים, שנבואתם כל כך עליונה שאינה נחסמת על ידי השכל. שוטים ותינוקות אינם בני שכל ודעה, והחסרון הזה הוא מעלתם. האדם הרגיל מערבב את דעתו העצמית עם הנבואה, אבל לא כן אלה שאין להם דעת, לכן יש להם אפשרות לקבל מעין נבואה.