אנחנו תלמידי הנמלה

חז״ל אמרו: "איזהו חכם, הלומד מכל אדם" (אבות ד,א), וכן היה אומר הרמב"ם בהקדמתו לספר שמונה פרקים, "קבל האמת ממי שאמרה". כלומר, כאשר אנו מוצאים דברי חכמה אצל חכמי אומות העולם — אין בזה פחיתות, אלא חובה לקבלם, כי האמת היא אמת גם אם נאמרה על ידי גוי. אכן, אפילו מן הנמלה יש לנו ללמוד לפחות חמישה דברים חשובים:

א. יושר והימנעות מגזל. הנמלה אינה גוזלת גרגר מחברתה, אף שאין עליה משגיח, שוטר או מושל. על כן אמר שלמה על הנמלה: “אֲשֶׁר אֵין לָהּ קָצִין שֹׁטֵר וּמֹשֵׁל" (משלי ו,ז. וע"ע חולין נז,ב).

ב. **חריצות וזריזות. **שלמה המלך אמר באותו פסוק: “לֵךְ אֶל נְמָלָה עָצֵל רְאֵה דְרָכֶיהָ וַחֲכָם” (משלי ו,ו). ראה כיצד היא טורחת ואוספת מזון,[1] ומכאן נלמד שאם היא עמלה בשביל אוכל, כל שכן שעלינו לטרוח ולעמול בעבודת ד׳, ולהתאמץ כדי להטיב לחברינו.

ג. ענווה. במדרש מובא ששלמה המלך למד ענוה ממלכת הנמלים, שהזכירה לו: זכור שמוצאך מטיפה סרוחה.[2] אם הנמלה הקטנה לימדה את המלך החכם מכל אדם להיות עניו, קל וחומר שעלינו לזכור תמיד את שפלותנו ולשמור על מידת הענווה.

ד. הכרת הטוב. בפרק שירה נאמר: "נמלה מה היא אומרת? נותן לחם לכל בשר כי לעולם חסדו" (תהלים קלו,כה).[3] הנמלה יודעת להודות לד' על פרנסתה, ומכאן נלמד להכיר טובה על כל חסדי ד׳ אשר עמנו.

ה. הכנה לעולם הבא. הנמלה טורחת ואוגרת מזון לחורף. כך גם אנו צריכים לעמול בעולם הזה כדי להכין צידה לעולם הבא, כפי שאמרו חז"ל במדרש (דברים רבה ה,ב).****[4]

ונסכם דברננו בשיר על הנמלה:

תלמידי הנמלה

חכם ישכיל מכל אדם, אף מכל יצור מענק ועד קטן. מיצורים זעירים יגלה תבונה, כי מאת ד' כל חכמה ניתנה.

לנמלה אין קצין ואין מושל, ואף על פי כן בסביבתה אין גזל. גרגר זולתה לא תיקח לעולם, תורת מוסר היא לכל אדם.

לך אל הנמלה, עצל ונרדם, ראה חריצותה והיה תם. למען מחסורה טורחת בלי די, כך עלינו לעמול לעבודת אל חי.

מלכת הנמלים לשלמה דיברה, טיפה סרוחה ראשיתך נזכרה. המלך השכיל וקנה ענוה מִפִּיהָּ, לנו הקטנים היא תוכחה רבה

קולה נישא בשירה למען שמו, נותן לחם לכל בשר כי לעולם חסדו בהודיה תדירית על כל מזון, כן נודה ליוצרנו בכל עת רצון.

בקיץ תשקוד, לחורף תזמן כן האדם בעמלו יתכונן בעולם הזה יכין מעשים מתוקנים ובעולם הבא יזכה לחיי נצחים

[1] ועיין בספר העיקרים (ג,א) שכתב: "וכן אמרו נמלה מה היא אומרת, נותן לחם לכל בשר כי לעולם חסדו (תהלים קלו,כה), ורוצה לומר כי כשיסתכל האדם בנמלה שהיא בריה קטנה ותכין בקיץ לחמה ואגרה בקציר מאכלה, ילמד מדת החריצות ויבין כי ה' נותן לחם לכל בשר ומכין מזון לכל בריותיו אשר ברא, בשנתן בהם טבע לבקש טרפם בעת הראוי ומדבר הראוי, ולכן האדם אחר שנתן בו מדע והשכל, צריך שישתדל בהשגתו ולא יתרשל בזה, כי ברכת השם היא תעשיר למכינים עצמם לקבל אותה, כמו שאמרו רבותינו ז"ל, למען יברכך ה' אלהיך, יכול יושב ובטל, תלמוד לומר בכל מעשה ידך אשר תעשה (דברים יד,כט). וכדי שלא יאמר אדם אחר שהדבר תלוי בהשתדלותי אגנוב או אגזול או אעשוק כאשר תשיג ידי, אמרו למדנו גזל מנמלה, כי לעולם לא תגנוב ולא תגזול ולא תקח דבר ממה שזכתה בו חברתה, על דרך שנסו המנסים פעמים הרבה לקחת גרגיר חטה מאחת מהם ולהניחו בפני האחרות, ובעברם עליו יריחו אותו שהוא מאחרת ממינם ויניחוהו, כי לא יקחו דבר שאינו ראוי, ועל זה אמר שלמה לך אל נמלה עצל ראה דרכיה וחכם אשר אין לה קצין שוטר ומושל (משלי ו,ו), רוצה לומר שאין לה קצין שוטר ומושל שיכריחנה על הגזל, ואף על פי כן תזהר ממנו ותשתדל להכין בקיץ לחמה מזולת גזל".

[2] וזה הלשון המובא באוצר המדרשים: בשעה שנתן הקדוש ברוך הוא מלכות לשלמה בן דוד והמשילו על כל מיני חיה ובריה שבעולם ועל בני אדם ועל חיות ועופות ועל כל מה שברא הקדוש ברוך הוא. ונתן לו אדרת גדולה שישב עליה, והוא ממשי ירוק ארוגה מזהב טוב וכל מיני ציורים שבעולם, והיה אורכה ששים מיל ורוחבה ששים מיל. והיו לשלמה ארבעה שרים: שר אחד מבני אדם ושר שני מן השדים ושר שלישי מן החיות ושר רביעי מן העופות. והשר שהוא מבני אדם אסף בן ברכיהו שמו, והשר שהוא מן השדים רמיראט שמו, ושר חיות – אריה ושר עופות –נשר. ולא היה הולך כי אם על הרוח שנשאו עם האדרת. והיה אוכל סעודת בוקר בדמשק וסעודת ערב במדי. ויהי היום ההוא והיה מתגאה בעצמו ואומר: "לא יש בעולם כמוני שנתן לי הקדוש ברוך הוא חכמה בינה ודעת והשכל והמשילני על כל בריותיו." באותה שעה נתנדנד הרוח ונפל מעל האדרת ‏עם ארבעים אלף איש. כשראה שלמה כן, צעק על הרוח ואמר להרוח: "שוב, הרוח, שוב!" השיב הרוח ואמר: "שוב אתה עד אלהיך ולא תתגאה, ואשוב אני עמך." באותה שעה נכלם שלמה מדברי הרוח. ועוד שהיה הולך יום אחד ועבר על נחל אחד שהיו בו נמלים. ושמע קול נמלה אחת שחורה שהיתה אומרת לנמלים: "היכנסו לבתיכם, שלא ישחיתו אתכם חילותיו של שלמה המלך!" כששמע שלמה את דברי הנמלה, חרה אפו ואמר לרוח: "רד למטה לארץ!" וירד. שלח אחר הנמלים ואמר: "מי מכן אמרה: 'היכנסו לבתיכם שלא ישחיתו אתכם מחנות שלמה!?'." אמרה אותה הנמלה: "אני אמרתי להם." אמר לה: "למה אמרת כך?" אמרה לו: "יראתי שמא יבואו לראות מחנותיך וייבטלו מהשבח שמשבחין להקדוש ברוך הוא, ויחר אפו עלינו ויהרגנו." אמר לה: "למה לא דיברה מכל הנמלים אחרת אלא את?" אמרה לו: "אני מלכה שלהם." אמר לה: "מה שמך?" אמרה לו: "מחשמה." אמר לה: "אני רוצה לשאול אותך שאלה אחת." אמרה לו: "אינו ראוי שיהיה השואל למעלה והנשאל למטה." העלה אותה לפניו. אמרה לו: "אינו ראוי שיהיה השואל יושב על כיסא והנשאל לארץ, אלא תשא אותי על ידיך ואחזיר לך תשובה." ולקח אותה על ידו ונשאה כנגד פניו. אמרה: "שאל!" אמר לה: "יש בעולם גדול ממני?" אמרה לו: "הן." אמר לה: "מי הוא?" אמרה לו: "אני." אמר לה: "כיצד את גדולה ממני?" אמרה לו: "אילו לא הייתי גדולה ממך, לא שלחך הקדוש ברוך הוא אצלי שתשאני על כפך!" כשמוע שלמה את דברי הנמלה, חרה אפו עליה והשליך אותה על הארץ ואמר לה: "נמלה, אינך יודעת מי אני! אני שלמה בן דוד ,המלך עליו השלום!" אמרה הנמלה: "תדע לך, שאתה מטיפה סרוחה ולא תתגאה בעצמך!" באותה שעה נפל שלמה על פניו ונתבייש ונכלם מדברי הנמלה. ‏אחר כך אמר לרוח: "תשא את האדרת ונלך." נשא הרוח את האדרת. אמרה הנמלה לשלמה: "לך, אבל לא תשכח את השם יתברך ולא תתגאה בעצמך הרבה!" והיה הרוח הולך ועולה למעלה בין השמים והארץ ונשאר כן ‏עשרה ימים ועשרה לילות. יום מימים ראה טרקלין אחד גבוה, כולו בנוי מזהב טוב. אמר שלמה לשריו: "לא ראיתי כמו זה טרקלין בעולם כלל." באותה שעה אמר שלמה לרוח: "תרד למטה." ירד הרוח למטה. והלך שלמה הוא ושר שלו, אסף בן ברכיהו, והיו הולכים ומטיילים סביבות הטרקלין, וריח עשב שהיה בו כריח גן-עדן. ולא היו מוצאים לו פתח להיכנס בו, והיו תמהים על זה הדבר, כיצד יעשו שייכנסו בתוכו. ‏הם בזה העניין, ושר השדים בא למלך. אמר לו: "אדוני, למה אתה דואג כל כך?" אמר שלמה: "אני דואג על הטרקלין הזה שאין לו פתח. איני יודע כיצד אעשה." אמר שר השדים: "אדוני המלך, עתה אגזור על השדים שיעלו למעלה מגג הטרקלין, אולי ימצאו שום דבר או אדם או עוף או שום בריה." באותה שעה צעק על השדים ואמר: "מהרו ועלו לראש הגג וראו, אם תמצאו שום דבר." הלכו ועלו וירדו ואמרו: "אדונינו, לא ראינו שם שום אדם כלל אלא עוף אחד גדול ושמו נשר והוא יושב על אפרוחיו." באותה שעה קרא לשר העופות ואמר לו: "לך והבא לי את הנשר." הלך הפרס והביא את הנשר לפני שלמה המלך עליו השלום. ופתח פיו בזמר ושבח לפני מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא ונתן שלום למלך שלמה. אמר לו שלמה: "מה שמך?" אמר לו: "אלענאד." אמר לו: "בן כמה שנים אתה?" אמר לו: "בן שבע מאות שנה." אמר לו: "ראית או ידעת או שמעת שיש לזה הבית פתח?" אמר לו: "אדוני, בחייך וחיי ראשך, אני לא ידעתי, אבל יש לי אח גדול ממני מאתיים שנה והוא יודע ומבין ויושב במעלה שנית." אמר שלמה לפרס: "תוליך זה הנשר למקומו ותביא לי אחיו הגדול ממנו" ולא ראתה אותו עין. אחר שעה בא לפני שלמה ועמו נשר גדול מי הראשון ואמר שירות ותשבחות לבוראו ונתן שלום למלך שלמה. ועמד בין ידיו, ואמר לו שלמה: "מה שמך?" אמר לו: "אלעוף." אמר לו: "כמה ימי חייך?" אמר לו: "תשע מאות שנה." אמר לו: "ידעת או שמעת שיש פתח לזה הטרקלין?" אמר לו: "אדוני, חייך וחי ראשך, אני איני יודע, אבל יש לי אח גדול ממני ארבע מאות שנה והוא יודע ומבין ויושב במעלה שלישית." אמר שלמה לשר העופות: תוליך את זה ותביא לי אחיו הגדול ממנו." והוליך אותו ולא ראתם עין. לאחר שעה בא הנשר הגדול והיה זקן מאד ולא היה יכול לעוף. נשאו אותו על כנפיהם והביאו אותו לפני שלמה, ונתן שבח ותהילה לפני בוראו ונתן שלום למלך. אמר לו שלמה: "מה שמך?" אמר לו: "אלתעמור." אמר: "בן כמה שנים אתה?" אמר לו: "בן אלף ושלוש מאות שנה." אמר לו: "ידעת או שמעת שיש לזה הטרקלין פתח?" אמר לו: "אדוני, בחייך, לא ידעתי, אבל אבי סיפר לי שיש לו פתח מצד מערב, אבל כיסהו העפר מרוב השנים שעברו עליו. ואם תרצה, תגזור על הרוח שיסיר העפר מסביבות הבית ויתגלה הפתח." ‏גזר שלמה על הרוח ונשב והסיר העפר מסביבות הבית, ונתגלה הפתח, והיה הפתח גדול מאד ודלתו עשויה מברזל ונשארה כמו שרופה ובלויה מרוב הזמנים. וראו על הדלת מנעול והיה כתוב עליו: "יודע לכם, בני אדם, שאנחנו ישבנו בזה הטרקלין בטובות ובתענוגים שנים הרבה. וכשבא עלינו הרעב, טחנו המרגליות תחת החיטים ולא הועיל לנו, והנחנו הבית לנשרים ואנחנו שכבנו על הארץ. ואמרנו להם: 'כל מי שישאל לכם על זה הטרקלין, תאמרו: בנוי מצאנוהו'." ועוד כתוב: "לא ייכנס אדם לבית הזה, אלא אם הוא נביא או מלך. ואם ירצה להיכנס בו, יחפור לצד ימין הפתח ויראה ארגז של זכוכית וישבור אותו וימצא בו מפתחות." ‏ויפתח שלמה הדלת וימצא שער אחד מזהב ויפתח אותו וייכנס בתוכו. וימצא שער שני ויפתח אותו וייכנס בתוכו. וימצא שער שלישי ויפתח אותו וייכנס בתוכו. וירא בניין נאה מאד ויש בו בריכה אחת מאודם פטדה וברקת ומרגליות ויראה בתוכו קובה אחת מכל מיני מרגליות. ויראה כמה וכמה חדרים וחצרות טובים רצופים בלבנים אחת של כסף ואחת של זהב. ויסתכל בארץ וירא צורת עקרב. ויסר העקרב שהוא מכסף וימצא בית תחת הארץ. ויפתח אותו ויש בו כמה מיני מרגליות עד אין מספר וכמה מיני זהב וכסף. וימצא פתח אחר ועליו מנעול וכתוב על הדלת: "בעל זה הטרקלין קודם היה בכבוד וגבורה, ופחדו האריות והדובים ממלכותו והודו, וישב בזה הטרקלין בטובות ובתענוגים ומלך וישב על כסאו. ובא זמנו למות בלא עתו ומת ונפל הכתר מעל ראשו. היכנס לטרקלין ותראה תמיהה!" אחר כך פתח הדלת ונכנס וראה דלת שלישית וכתוב עליה שהיו יושבים בכבוד ועושר גדול ונשאר הממון והם מתו והלכו, עברו עליהם צרות הזמן, ולא נשארה להם הליכת רגל בארץ. ויפתח הפתח ומצא כריכה אחת מן אודם פטדה וברקת וכתוב עליה: "כמה עמלתי, כמה אכלתי, כמה שתיתי וכמה לבשתי מלבושים נאים, כמה הפחדתי וכמה פחדתי!" והלך עוד ומצא דירה נאה מן פטדה וברקת ולה שלושה פתחים. וכתוב על הפתח הראשון: "‏בן אדם, לא ישקר בך הזמן, תכלה אתה ותלך ותסע ממקומך ותשכב תחת הארץ." וכתוב על הפתח השני: "אל תמהר, לאט לאט לך, כי העולם מזה לזה יינתן." וכתוב על פתח שלישי: "קח לך צידה לדרך ותקן לך מאכל מבעוד יום, כי אתה לא תישאר על האדמה ולא תדע יום מותך!" ופתח הדלת ונכנס וראה צלם אחד יושב, והרואה אותו יחשוב שהוא חי. וילך לפני הצלם ויגש אליו. ויתרעש ויצעק בקול גדול: "בואו, בני השטנים, ראו בא שלמה לאבד אתכם!" והיה יוצא אש מנחיריו ועשן. באותה שעה היתה בתוכם צעקה גדולה ומרה והיה עליהם רעש ורעם. צעק שלמה בקול עליהם ואמר: "אתם תפחידו אותי? אין אתם יודעים, שאני שלמה המלך מולך על כל בריה שברא הקדוש ברוך הוא ואני רוצה ליסר אתכם בכל מיני יסורין ואתם מורדים בי!" וקרא עליהם שם המפורש. באותה שעה שתקו כולם ולא שום אחד מהם יכול לדבר. ונפלו הצלמים כולם על פניהם. ואותם בני השטנים ברחו והשליכו עצמם לים הגדול, כדי שלא יפלו ביד שלמה. ‏קרב שלמה אל הצלם ולקח לוח כסף מגרונו ושלשלת. וכתוב בלוח כל ענייני הטרקלין ולא היה יודע לקרות בו. ודאג דאגה גדולה ואמר לשריו: "הלא ידעתם, כל כך יגעתי ונתקרבתי אל הצלם, ועתה לקחתי הלוח ואיני יודע מה כתוב בו." היה מתבונן ואומר: "כיצד אעשה?" וראה והנה בחור אחד בא מן המדבר ובא לפני שלמה והשתחווה לו ואמר לו: "מה לך, שלמה המלך, שאתה דואג?" אמר לו: "על זה הלוח אני דואג שאיני יודע מח כתוב בו." אמר אותו בחור: "תן לי ואני אקרא אותו לך, שאני הייתי יושב במקומי והשם יתברך ראה אותך שהיית דואג ושלח אותי לקרוא לך הכתב." נתן אותו לידו והביט בו וראה והשתומם שעה אחת ובכה ואמר: "אי, שלמה, זה הכתב בלשון יווני כתוב ואומר: 'אני שדאד בן עאד מלכתי על אלף אלפי מדינות ורכבתי על אלף אלפי סוסים והיו תחת ידי אלף אלפי מלך והרגתי אלף אלפי גיבור – ובשעה שבא אלי מלאך המוות, לא יכולתי לו.' והיה כתוב: 'כל מי שיקרא זה הכתב, לא ייגע את עצמו הרבה בזה העולם, שסוף כל אדם למות, ולא יישאר ביד האדם שום דבר אלא שם טוב'." ‏וזה מה שבא על ראש שלמה בזה העולם.

[3] כן הוא הגרסה באוצר המדרשים, ובספר העיקרים (ג,א, ראה לעיל בהערה), ובגרסת המבי"ט בביאורו לפרק שירה. אמנם יש גרסאות שבהן מובא שכך אומרת התרנגולת.

[4] וזה לשון המדרש: לך אל נמלה עצל ראה דרכיה וחכם אשר אין לה קצין שוטר ומושל תכין בקיץ לחמה אגרה בקציר מאכלה. מה ראה שלמה ללמד לעצל מן הנמלה, רבנן אמרי הנמלה הזו שלשה בתים יש לה ואינה כונסת בעליון מפני הדלף ולא בתחתון מפני הטינה אלא באמצעי ואינה חיה אלא ששה חדשים למה שמי שאין לו גידים ועצמות אינה חיה אלא ששה חדשים וכל מאכלה אינה אלא חטה ומחצה והיא הולכת ומכנסת בקיץ כל מה שמוצא חטין ושעורין ועדשים א"ר תנחומא וכל חיה אינה אלא חטה ומחצה והיא כונסת את אלו ולמה היא עושה כן שאמרה שמא יגזור עלי הקדוש ברוך הוא חיים ויהיה לי מוכן לאכול אמר ר"ש בן יוחאי מעשה היה ומצאו בבור שלה שלש מאות כור מה שמכנסת מן הקיץ לחורף לפיכך אמר שלמה לך אל נמלה עצל ראה דרכיה וחכם אף אתם התקינו לכם מצות מן העולם הזה לעולם הבא ומהו ראה דרכיה וחכם רבנן אמרי ראה דרך ארץ שיש בה שבורחת מן הגזל, אמר ר"ש בן חלפתא מעשה בנמלה אחת שהפילה חיטה אחת והיו כולם באות ומריחות בה ולא היתה אחת מהן נוטלת אותה באה אותה שהיתה שלה ונטלה אותה ראה חכמה שיש בה וכל השבח הזה שיש בה שלא למדה מבריה ולא שופט ולא שוטר יש לה שנאמר (שם משלי ו,ו) אשר אין לה קצין שוטר ומושל אתם שמניתי לכם שופטים ושוטרים על אחת כמה וכמה שתשמעו להן הוי שופטים ושוטרים תתן לך בכל שעריך.