הברזה

**הברזה הרב שלמה אבינר שאלה: **באולפנא שאנו מנהלים, אירע מקרה חמור: כל הכיתה הבריזה להקפות שניות, ומשום שהבנות חזרו מאוחר מהקפות שניות לא קמו בבוקר. שתי בנות יזמו זאת, ויתר הבנות נכנעו ללחץ החברתי. זו הפעם הראשונה שדבר כזה קורה באולפנא שלנו. כיצד ראוי להגיב? יש להוסיף, שיש גם הטוענות שזה דבר נורמלי, שדבר זה קורה בכל האולפנות, ואף חלק מההורים סבורים שזהו דבר של מה בכך, ואינו מקרה חמור.

**תשובה: **הדבר חמור מאד מכמה פנים, ועל כן יש להגיב בחומרה. ** א. מעילה באמון - **האולפנא בנויה על אמון. זה היסוד שעליו עומד הכל. כאשר יש אמון בין הצוות לתלמידות, אין צורך בהשגחה הדוקה, אין חשדנות, ויש אווירה של טוהר פנימי. אך כאשר בנות מחליטות להיעדר בכוונה, זו מעילה באמון. זו סוג של מרמה וגניבת דעת.

ב. כניעה ללחץ חברתי - הבנות שנכנעו ללחץ, טעותן חמורה. אסור להיכנע ללחץ, בפרט אחרי גיל בת מצוה, כאשר יש כבר אחריות אישית .הרי רבקה אמנו גדלה בבית רשע, עם אב ואח רשעים, ואף על פי כן שמרה על צדקתה. רחל אמנו גם היא גדלה בבית של רשע, ונשארה טהורה. אסתר, נלקחה לבית אחשוורוש, ובכל זאת נותרה צדקת, ואף זכתה לרוח הקודש. אם הן עמדו מול לחץ כה עצום, ודאי שבנות אולפנא יכולות לעמוד מול לחץ של חברות.

ג. טענת "זה לא נורא" היא טעות חמורה - יש בנות והורים שאומרים: "זה קורה, זה לא חמור". אבל זו החמרה נוספת. זו שיטה להפוך דברים רציניים לדבר של מה בכך. כך נוצרת תרבות של זלזול, של "הגמדה", כלומר הפיכת כל ערך לדבר טפל ומשני. כשנכנעים להגמדה, זו התחלה של הידרדרות, זה פתח לכל נבלה. לכן, צריך כובד ראש. כל דבר בתורה הוא חשוב, גם דבר קטן חשוב מאוד.

**ד. "כולם עושים כך" איננו היתר - **יש אומרים: "בכל האולפנות עושים כך". אבל לא כל מה שכולם עושים הוא מותר. "אמר רבי יהושע בן חנניה: מימי לא נצחני אדם חוץ מאשה תינוק ותינוקת... אמרה לי תינוקת אחת: רבי, לא שדה היא זו? אמרתי לה: לא, דרך כבושה היא. אמרה לי: ליסטים כמותך כבשוה" (עירובין נג,ב). כלומר, העובדה שכולם נוהגים בצורה מסוימת אינה הכשר.

על כן, יש להגיב בתוקף מתוך אחריות, ולדרוש שיתקנו. אם ידעו לקלקל, ידעו גם לתקן. ובייחוד שתי הבנות שיזמו, עליהן מוטלת אחריות גדולה יותר לתקן את הנעשה.

**שאלה: **מדוע אין לנו לנהוג בסבלנות? הרי חינוך טוב דורש סבלנות והכלה? הרי מצינו שאותו נכרי שבא לפני החכמים להתגייר על מנת שילמד כל התורה כולה כשהוא עומד על רגל אחת, שמאי דחפו באמת הבנין שבידו, ואילו הלל גייר אותו (שבת לא,א), ואמרו שם חז"ל "לעולם יהא אדם ענוותן כהלל ואל יהא קפדן כשמאי" (שם ל,ב). אם כן, משמע שעלינו להתאזר בסבלנות?

תשובה: וכי אתם חושבים שחז"ל הביעו ביקורת על שמאי הזקן? אלא ביאר רבנו הרב צבי יהודה קוק: יש הבדל בין קלקול ישן שכבר השתרש, שבו נוהגים באורך רוח, לבין קלקול חדש, שבו חייבים להגיב בתוקף, כדי שלא ישתרש. ברוב המקרים, צריך לנהוג כהלל, אך כאשר מדובר בפרצה מבצבצת ועולה, יש לנקוט כשמאי. לכן, מפני שזו הפעם הראשונה שיש פרצה כזו באולפנא, יש להעמיד גבול ברור.