חיילים וגירושין

שאלה: דו"ח חדש מגלה ששליש חיילים במילואים, שהיו מגוייסים תקופה ממושכת, חווים משברים בנישואים, ויש שוקלים פרידה או גירושין. איך להתייחס?

תשובה:

א. כמובן זה דו"ח מאוד מדאיג. אכן שירות צבאי יכול לפגוע באדם גם באופן פיזי גם באופן נפשי כגון דיכאון, פוסט-טראומה, וכו'. אנחנו חייבים להשתמש בכל האמצעים האפשריים לדאוג לבריאות הגוף והנפש של החיילים.

ב. צריך להבין ששירות צבאי היא דבר קשה גם עבור אשת החייל, ושלא נהיה מפונקים. מפונק באנגלית Spoiled, רקוב. הרי בצבא של דוד חייל היוצא למלחמה כתב גט לאשתו, מחלוקת אם זה גט על תנאי או גט מוחלט (שבת נו, א. כתובות ט, א. עי' רש"י ותוס'), אבל היה ברור מראש לאשת החייל שזו משימה שיכול להיות לה מחיר. אנחנו יותר מפונקים, אבל יש לקחת בחשבון שזה אתגר ונסיון. באופן כללי יש לחזק את העמידות, Resilience, בכל החיים, ובמיוחד בצבא כמו שכהן משוח מלחמה היה מחזק את המורל של החיילים. היום, מלבד כשרות, שבת וכדומה, המשימה של הרבנים הצבאיים היא לחזק את המורל של החיילים. הרמב"ם כותב במורה נבוכים (ג, לב) שד' הסב את עם ישראל במדבר בשלוש מילים: למען שילמדו גבורה!

ג. גם צריך לדעת ששליש הזוגות בארץ מתגרשים, ו-85% חיים בגירושים רגשיים, כלומר הם חיים ביחד אבל כבר לא מאוהבים (ולא נדבר על אחוז הניאוף). כל זה לא קשור לצבא. אדרבה, הריחוק אמור לחזק את הקשרים בין בני הזוג, כמו שאמרו חז"ל על ההרחקה החודשית בין איש לאשתי, שכל פעם מתוספת אהבה. ועיין סידור עולת ראיה (ח"א עמ' שפ) שיש לברך שהחיינו על חבירו שלא ראה אותו שלושים יום כי המרחק גורם געגועים. פעם המלחמות היו הרבה יותר קשות וארוכות, וחיילים לא היו בבית במשך שנים. היו אפילו שירים על זה כגון My Bonnie lies over the ocean או Long way home על הגעגועים של אשת החייל לבעלה או חייל לאשתו. פעם קראתי שחייל אמריקאי לוקח ממחטה של אשתו עם הבושם שלה, ושם תחת כובע פלדה, כך שאשתו כל הזמן איתו. אחר כך אמרו לי שזה לא נכון. אך זה יפה. אז הוא הולך לקרב עם המחשבה שאשתו עמו. לכן, הריחוק בצבא, צריך לחזק את הקשרים, האשה עוד יותר מעריכה את בעלה המוסר את נפש לעם ישראל, והאיש עוד יותר מעריך את אשתו שנושאת את עול הבית על עצמה. לכן, הצבא לא אשם, אלא זו בעיה כוללנית. למה הדבר דומה, שיש אומרים לא ללכת לצבא, כי בצבא החייל מתקלקל, אבל הוא לא מתקלקל בגלל הצבא אלא משום שיש לו קלקול פנימי, והקלקול היה פורץ גם בלי הצבא, ואותו עקרון כאן.

ד. ולמה שליש של הנישואים נכשלים? כי הם לא בנויים על היסודות הנכונים. הרמב"ם בפירושו על המשנה "קנה לך חבר" (אבות א ו) מונה ארבע מדרגות בחברות:

חבר תועלת - זה נוח מאוד מבחינה ארגונית וכלכלית שאינך לבד. זו שותפות לדירה. חבר הנאה - אכן מותר לאדם ליהנות, כמובן הנאות כשרות. הנאה אינה ערך, אבל היא צורך.

חבר ביטחון - שאני בוטח בו, נותן בו אמון, יכול לספר לו סודות, יכול להתייעץ אתו, בלי פחד שיצא החוצה, בלי חשש שישתמש נגדי, בלי דאגה שיתחיל לחנך אותי אלא יהיה לי לחבר, שאני יכול לסמוך עליו בעת צרה.

חבר מעלה - זה העיקר. אחד שם בשביל השני בכל עת ובכל זמן. הוא עשיר הוא עני, הוא שם. הוא שמח הוא עצוב, הוא שם. הוא בריא הוא חולה, הוא שם. הוא תמיד שם. זה העיקר של הנישואים. הנביא כבר אמר: "והיא חברתך ואשת בריתך" (מלאכי ב, יד).

רוב האנשים לא מבינים את זה, וכשאין הנאה, הזוגיות מתפרקת, ושוכחים את המדרגה העליונה של חבר מעלה, שהוא שם בכל מצב ובכל אתגר. אדם הראשון אמר: "זאת הפעם, עצם מעצמי ובשר מבשרי, לזאת יקרא אשה, כי מאיש לוקחה זאת. על כן יעזוב איש את אביו ואת אמו ודבק באשתו והיו לבשר אחד" (בראשית ב, כג-כד). בני הזוג הם לא שני אנשים, אלא הם אחד.