ארגון כושרות

ש: כיצד להתייחס לארגון כושרות?

ת: ודאי הם מוסרים את הנפש על הכשרות וגם פועלים בכישרון. יחד עם זה, מחלקת הכשרות הארצית כתבה באתר שלה מקרים רבים שהם טעו. כמובן זה בשגגה, אבל צריך לדעת שבענייני הכשרות בימינו מאוד מורכבים ומסובכים. גם צריך להיות בקיא בחומרים בעזרת מהנדס מזון, כי מכניסים כל מיני חומרים למזון. לכן לא כל מה שהם טוענים מצאו. ויכול לקרות להיפך.

הכשרות חייבת להיות כלל ישראלית. אי אפשר שיהיו כל כך הרבה ארגונים כשרות, והיהודי הפשוט הולך לאיבוד ולא יודע על מי אפשר לסמוך ועל מי לא לסמוך. לכן, האידיאל הוא כשרות אחת לכל המדינה. ידוע שיש כל מיני כשרויות, וזה גורם לבעיות, ואין להוסיף לבעיה זו. גם מוצרים המגיעים מחוץ לארץ עם הכשר מקבלים אישור מהרבנות הראשית, אף על פי שהם ארגונים מאוד נאמנות.

באופן פשוט, כל ההכשרים כשרים. כל מוצר עם כל הכשר הוא בחזקת כשרות. אנחנו סומכים על החזקה המובאת בגמרא בנידה (טו, ב), שתלמיד חכם אינו מוציא מתחת ידו דבר שאינו מתוקן. כלומר, רב אינו מוציא מתחת ידו מזון שאינו כשר. כלל גדול: אנחנו צריכים להיזהר לא לפקפק על הכשרות של רבנים, עד שיוכח להיפך.

ברור שיהודי פשוט לא יכול לבדוק את כל הכשרויות בעצמו. לכן, ההלכה אומרת שיש לסמוך על הכלל: חזקה. רבי חיים מבריסק היה מאוד מחמיר לאכול בפסח רק "מצה שמורה" השמורה משעת קצירה. כיום, כל "מצה שמורה" שמורה משעת קצירה משום שכל האיכרים הם יהודים, אבל בחוץ לארץ זה היה דבר קשה מאוד להשיג. פעם רבי חיים הלך אחר העגלה עם החיטה ממקום הקצירה תוך שהוא עוקב אחריו ומשמרה. בשלב מסוים בדרך הייתה שלולית שמנעה מרבי חיים מלעבור בעקבות העגלה - ולרגע איבד את ראייתה של החיטה. אמר רבי חיים: כבר אי אפשר להשתמש בחיטה – היא כבר לא שמורה. נכנס לחנות וקנה חיטה. שאלו בנו: אבא, וכי אתה חושב שבעל החנות הלך אחרי העגלה בשלוליות? השיב: לבעל החנות יש חזקת כשרות ואני לא מפקפק עליו! הג"ר אברהם שפירא זצ"ל היה מספר את הסיפור הזה כשאנשים היו מפקפקים על איזה הכשר.

כמובן, יש לפעמים תקלה. הרי שוחטים כ-800,000 עופות ליום. אבל אם יש תקלה, זה לא פוסל את שאר העופות על פי הכללים של רוב וחזקה.

סיכום: יש לסמוך על כל כשרות של כל רב אמיתי, כי כך ד' הורה לנו שעד אחד נאמן באיסורים. והג"ר משה פיינשטיין היה אומר חשבון בשם אביו, רבי דוד, שמי שסומך על הדין שעד אחד נאמן באיסורים, וסומך על כל השגחה כשרה, אז בכלל לא נחשב כחטא אם נתגלה שהמשגיח טעה! אבל מי שלא סומך על הדין שע"א נאמן, רק על חשבונות של עצמו וטוען שהשגחה זו אפשר לסמוך עליה, וזה א"א לסמוך, ונתגלה שטעה בחשבונותיו, נחשב שוגג (מסורת משה ח"א עמ' רג).