חלב מתורבת
ש: עכשיו התפשט מאוד חלב מתורבת. האם הוא כשר? האם הוא חלבי?
ת: א. תלוי בייצור, מאיזה חומר הוא נעשה ובאיזה מצע הוא גדל. אם המקור הוא תא בשרי, יש לדון שמא יהיה בשרי. אם הוא לקוח מעטין של פרה, יש לדון אם הוא חלבי. ולקוח מאשה, יש לומר שהוא פרווה, כי הרי חלב אשה פרווה (אסור לאיש לינוק מאשה, משום בל תשקצו, אבל מותר לשתות את החלב מכוס). לכן אם התא אינו בשרי והמצע פרווה הוא פרווה לכל הדעות. וכן בסוג מסוים של חלב מתורבת הקיים בימינו שהמקור חלבי והמצע צמחי.
ב. רק שאלה אחת תהיה, האם הולכים על פי התהליך או על פי התוצאה. הג"ר אשר וייס מסתפק בזה. אבל יש להכריע שהולכים על פי התהליך כמו שכתבנו בעונינו על בשר מתורבת. נמצא שהתוצאה לא קובעת, אעפ"י שזה ממש נראה דומה, אלא התהליך קובע. לכן, אם הדבר עובר שינוי, יש ניתוק מן המקור והוא נחשב כדבר חדש. והוא הדין ג'לטין עשוי מעצמות בעלי חיים לא כשרים, לפי הכלל "פנים חדשות באו לכאן", אמנם יש מחמירים, אבל מן הדין הוא כשר וגם לא בשרי (עיין שו"ת יביע אומר ח, יא).
ג. וכל שכן במקרה שלנו כי התא לא נראה לעין, והתורה לא ניתנה לבעלי מיקרוסקופ ולא לבעלי טלסקופ. הנה בספר חכמת אדם (כלל לח בינת אדם ס"ק לד) כתב שאם יסתכלו דרך מיקרוסקופ לתוך חומץ יראו בו המון 'תולעים', ואם כן לכאורה אסור לשתות חומץ, וכן נתעוררה שאלה זו בספר הברית (ח"א ג פ"ו) לרבי פינחס מוילנא. וזה לשונו של ערוך השולחן (יו"ד פד, לו): "שמעתי שבכל מיני מים... מלא ברואים דקים שאין העין יכולה לראותם, ובילדותי שמעתי מפי אחד שהיה במרחקים וראה דרך זכוכית המגדלת עד מאוד כרבבות פעמים, במים כל מיני ברואים. ולפי זה איך אנו שותים מים... אמנם האמת היא דלא אסרה תורה במה שאין העין שולטת בו, דלא ניתנה תורה למלאכים. דאם לא כן, הרי כמה חוקרים כתבו שגם כל האוויר הוא מלא ברואים דקים מן הדקים, וכשאדם פותח פיו, בולע כמה מהם. אלא בודאי, דהבל יפצה פיהם, ואף אם כן הוא, כיון שאין העין שולטת בהם, לאו כלום הוא. אמנם במה שהעין יכול לראות אפילו נגד השמש, ואפילו דק מן הדק, הוא שרץ גמור". וכתב בתפארת ישראל (משנה ע"ז ב, ו) על דג שאין לו קשקשים, אלא בעזרת זכוכית מגדלת רואים קשקשים, הם לא נחשבים מבחינה הלכתית. וכן בשו"ת אגרות משה (יו"ד ב, קמו) לגבי תולעים, שמה שלא נראה לעין האנושית אלא בעזרת מיקרוסקופ וזכוכית מגדלת אינו נחשב מבחינה הלכתית. ומובא בס' הליכות שלמה (ניסן–אב עמ' סו) שפסק הגרש"ז אוירבך שמי הנהרות והאגמים, כגון מי ים הכנרת וכדומה, אף אם נתערבו בהם משקין של חמץ בפסח, מותר לשתותם, הואיל ואין התערובת מורגשת כלל בחושי האדם. ועל אף שבחיי חותנו של הגרש"ז אוירבך הג"ר אריה ליב רוחמקין, השתמשו רק במים שנשאבו קודם הפסח [כולל הגרש"ז, כנראה לכבוד חותנו], אולם בשנים שאחר כך לא נהג כן הגרש"ז. כתב הג"ר משה שטרנבוך במועדים וזמנים (ח"ב ס' קכד ומובא בשערי שלום כאן אות יג) שאם בספר תורה נראה בזכוכית מגדלת שהאותיות חלוקות זו מזו ומוקפות גוויל אבל בלא זה למראית העין נראה כאילו הן דבוקות זו בזו, נחלקו הגאונים, הגאון מטשעבין בשו"ת דובב מישרים (א, א) כתב שצריכים לדון כפי הנראה לעין דווקא, ולא מהני כשנראה רק ע"י זכוכית מגדלת, והג"ר זאב מינצברג כתב שאפילו לא נראה רק ע"י זכוכית המגדלת סגי, ומביא שכן נהגו למעשה. אלא כבר מאות שנים דנו בזה הפוסקים והסיקו שגדרי הלכה אנחנו קובעים ע"פ העין האנושית הרגילה. ובשו"ת יביע אומר (יו"ד כא, ד) נשאל הג"ר עובדיה יוסף אם מותר להיכנס לשירותים עם שטרות כסף שמודפסים עליהם בכתב מיקרוסקופי קטעים מהמגילות הגנוזות מספר ישעיהו, ובהם אזכרות שם שמים. ופסק שמכיוון שקשה להבחין בכתוב בלי זכוכית מגדלת, די בכיסוי אחד, כגון הכיס או הארנק. ע"כ אנחנו רואים מכאן שדנים הלכה ע"פ ראיית העין האנושית (עיין עוד באריכות פירושי הדל על קצשו"ע כד ג).
ד. לגבי מראית העין, כבר שאלו שאלה זו על מוצרי חלב סינתטיים: האם מותר לשתות חלב סינתטי שאינו בשרי, או גלידה העשויה מחלב סינתטי מיד אחרי ארוחה בשרית, או שיש לאסור משום מראית העין? הפוסקים התירו משום כמה נימוקים, אבל העיקר הוא מה שהפרי חדש (שם סק"ז) כתב שבעניין מראית עין אין לנו להוסיף גזרות חדשות על אלו שהוזכרו בתלמוד, אחרת אין לדבר סוף. למשל, נאסור בשר חיה בלי ניקור שמא יחשדו אותו שאוכל בשר בהמה. לכן הגר"ע יוסף מסיק בשו"ת יחוה דעת (ג נט) שמותר לשתות חלב סינתטי או לאכול גלידה מחלב סינתטי אחרי ארוחה בשרית. מתוך מערכת הנימוקים מתברר שהדבר מותר גם בתוך הארוחה ממש, ואפילו להכניס אותם יחד לפה. ובימינו יש מוצרים רבים שהם במקור חלביים ועכשיו יש דומים שהם פרווה. הרוצה להחמיר, ישים את העטיפה, כמו שעשו בהתחלה כשהמציאו את המרגרינה.
סיכום: יש שני סוגי חלב, אחד של חברת שטראוס ואחד של חברת גד. חלב CowFree של שטראוס מיוצר ע"י התססה מדויקת, שבה מיקרואורגניזמים מייצרים חלבון זהה לחלב פרה, שממנו מרכיבים חלב – בלי פרות ובלי לקטוז. החלב של חברת גד, The New Milk, בעיקרון הוא דומה, אמנם יש הבדלים בפרטים של שותפויות, תהליכי ייצור ספציפיים ופרופיל טעמים/מוצרים.
אם כתוב על החלב שהוא פרווה, צריך לבדוק אם זה כעיקר הדין, כאמור, ומי שרוצה להחמיר, יחמיר. או אם זה פרווה לכל הדעות. על כל פנים, יש לברך על המצאה זו, שהיא תפתור בעתיד את בעיית העוני לאנשים רבים.
[בעניין בשר מתורבת, עיין כאן: