אהבת חינם בצבא

[שיעור במילואים במחנה צבא בעשרה בטבת]

אנחנו נמצאים אחרי חורבן בית שני, וכידוע, החורבן והגלות התרחשו בגלל שנאת חינם (יומא ט, ב). יוסף בן מתתיהו מתאר את הדברים האיומים והנוראים שעשו יהודים אחד לשני, אפילו השמידו כפרים שלמים. לא הכל שם נכון, ולא הכל לא נכון. הגמרא לא רצתה לתאר את כל זה, אלא תיארה בכמה שורות.

שנאת חינם - מהי? שנאה היא מושג ברור. אבל מה המובן של 'חינם'? – ללא סיבה. גם שנאה עם סיבה אסורה היא. מישהו עשה לי צרות גדולות ולכן אני שונא אותו. גם זה אסור. יש להתפייס איתו, להוכיח אותו ולעשות שלום. אם הוא טיפש ואין עם מי לדבר אז יש למחול (רמב"ם הלכות דעות ו, ה-ו-ט). אסור לשנוא, אך לפחות אין זה חינם.

אבל יש שנאת חינם בלי סיבה, כלפי מי שהוא שונה ממני. אני שונא את השונה, מפחד מן השונה, פן יהרוס את התורה, את המדינה, את המין האנושי. לכן, אני שונא אותו, כי רק אני היודע והמבין. לצערנו זה קרה בפועל בתקופת בית שני, אעפ"י שלמדו תורה, קיימו מצוות ועסקו בגמילות חסדים אבל רק לאנ"ש – אנשי שלומנו, ועקב זה היה חורבן, כדברי הנצי"ב בהקדמת פירושו על התורה 'העמק דבר'.

פעם היה בחור שנעשה בעל תשובה, הוא היה טייס בצבא והפסיק לטוס. אמר לו רבו: למה אתה לא טס? לא רצה לענות. הזמין אותו הביתה לשבת שלמה. כל הארוחות הוא דיבר על שירות בצבא שהוא מצוה וכו'. לא מזיז אותו. בסוף, שאל אותו: למה אתה לא מוכן לטוס? אמר: אני אטוס בשביל "אלה"?!... כאמור, זה שנאת חינם. זה הביטוי של הפילוסוף קאנט, שהעולם מתחלק לשניים: "אנחנו" ו"הם".

המן אמר: "עם מפוזר ומפורד בין העמים" (אסתר ג, ח), לא מפוזר ומפורד פיזית אלא גם נפשית. בגלות היינו נפרדים בין קהילות, בין מדינות, חסידים ומתנגדים, אשכנזים וספרדים, חילונים ודתיים וכו'.

מטרת הגלות היא לשחרר אותנו משנאת חינם. שנאת הגויים גורמת לנו לאהוב כל יהודי ויהודי. הגלות היא בית חולים לשנאת חינם. אלא עכשיו הדבר השתפר ברמות. ב"ה, חזרנו לארצנו, זה סימן שכבר תוקנה במידה מסוימת אותה עבירה, אבל לא לגמרי, שהרי עדיין נותרו לנו צרות ובעיות. ב"ה, חזרנו בתשובה, אך עדיין יש מה לתקן.

מאז שיבת ציון, יש התעוררות עצומה של מסירות עבור כלל ישראל, שאנחנו עם אחד. רק ביחד, אפשר לבנות את הארץ, רק ביחד, אפשר להקים את המדינה. רק ביחד, אפשר צבא. כל אלה, נעשים עבור יהודים אחרים, עבור כלל ישראל. יש נשמות בית ראשון, נשמות בית שני, נשמות הגלות, ועכשיו הקב"ה ברא נשמות חדשות, נשמות כלל ישראליות. אמר רבנו הרב צבי יהודה: "יש סתם צדיקים, ויש בחיר צדיקיא. יש ביטוי בשם רבי מנשה מאיליא [תלמידו וחברו של הגר"א]: כנראה שבהיותנו עכשיו מתקרבים לעקבתא דמשיחא, שלח הקדוש ברוך הוא להתגלות את הנשמה של הגאון [=מוילנא] בתור הכנה (אלפי מנשה, א, עג, א-ב. שיחות הרב צבי יהודה – מועדים ח"ב עמ' 275). אפשר לקרוא להן נשמות עקבתא דמשיחא או נשמות כלל ישראליות.

יש רק שרידים של שנאת חינם, יש מעט פלגנים. אין פילוג בעם. מה שיש מחלוקות בינינו הוא טבעי. כמובן שאין להירדם בשמירה, אבל זה אינו נחשב פילוג.

על פי רוב, אנו בתקופה של אהבת חינם. אמנם הביטוי 'אהבת חינם' הופיע בספר אחד לפני מרן הרב קוק, אך הוא חזר על זה במקומות רבים.

איפה המקום עם הכי הרבה אהבת חינם? הצבא! שמאלניים ימניים, חילונים דתיים, אשכנזים ספרדים, תימנים אתיופים, וכו'. עצם הדבר שאדם הולך לצבא, מראה שאין "אנחנו" ו"הם", שאנחנו עם אחד. אדם לא הולך לצבא עבור עצמו, יש לו עוד דברים לעשות בחיים, אלא בשביל אחרים, בשביל כלל ישראל. אם הוא לא קרבי, הוא עמל וטורח בשביל אחרים. אם הוא קרבי, הוא מסתכן בשביל אחרים. כל אחד חשוב, כל אחד חיוני. כולם מקיימים מצות צבא. כך קבע דוד: "כי כחלק היורד במלחמה וכחלק היושב על הכלים יחדיו יחלוקו" (שמואל א ל, כד). הרי גם הם חיוניים, ואי אפשר בלעדם!

אשרינו שזכינו להיות חיילי צה"ל!