שלום בית ומילואים

שאלה: כבר הייתי בסבבים רבים במילואים של מאות ימים. נקראתי שוב למילואים, ולאשתי כבר אין כוח, גם בבית גם בלימודים גם שדואגת עליי, והיא מסרבת שאלך. אני מרגיש שבמהות אני לוחם, וקשה לי מאוד לא ללכת, וגם להיעדר מחבריי לנשק. זה גורם מתח גדול בינינו. מה דעת הרב?

תשובה: א. במלחמת מצוה, הכל יוצאים אפילו חתן מחדרו וכלה מחופתה" (סוטה מד, ב). וכן נפסק הרמב"ם (הלכות מלכים ז, ד). כל מלחמותינו עתה הן מלחמות מצווה, לדעת הרמב"ם "עזרת ישראל מיד צר" (הלכות מלכים ה, ה), לדעת הרמב"ן כיבוש הארץ, וקל וחומר הגנה על הארץ (הוספות לספר המצוות לרמב"ם מ"ע ד). אבל כבר יצאת, ואתה גם חייב לעזור לאשתך, ועכשיו קשה לה נורא. לכן עתה אתה צריך להישאר בבית.

ב. דבר דומה, בזמן שאול ודוד מתנהלת מלחמת אזרחים בין אנשים. היתה תקופה קשה מאוד. דוד תופס את המלוכה בחברון, ומולך בה שבע שנים. אז שולח אבנר בן נר, מפקד צבא שאול, מלאכים לדוד ואומר לו: "כרתה בריתך אתי והנה ידי עמך להסב אליך את כל ישראל" (שמואל ב ג, יב). אנשי שאול מוכנים להפסיק את מלחמת האזרחים, וכל העם ימליך עליו את דוד למלך. אך דוד מתנה את כל המשא ומתן בתנאי אחד, שהיה החשוב ביותר בעיניו: "לא תראה את פני כי אם לפני הביאך את מיכל בת שאול" (שם פסוק יג). לכאורה מדוע הוא מתעקש? הנה יש אפשרות לסיים את מלחמות-האזרחים האכזריות ולהחזיר את האחדות לעם-ישראל, והוא עוצר את התהליך עד שיקבל את מיכל אשתו.

יש הסוברים שהחשבון הלאומי גובר על החשבון האישי-הפרטי, אך בניית החשבון הלאומי ללא הבנת ערך החשבון האישי אינה בת קיימא. זה סוד עקשנותו של דוד. הוא אינו רואה בעוול שנעשה למיכל, על שמסרה נפשה למענו, עניין פרטי. לפני שמסדרים דברים עילאיים לאומיים כלל-ישראליים, יש לסדר דברים פשוטים. ולעיתים העניין הפרטי הוא ניצוץ של דבר גדול, כללי, והכללי מתנוצץ בפרטי. אדם שאינו מבין את ערך חייו של אדם אחד, אינו מסוגל להיות מנהיג רוחני של עם ישראל.

ג. וכבר היה כן אצל נח. "נח איש צדיק תמים היה בדורותיו את האלהים התהלך נח" (בראשית ו, ט). נח היה צדיק (עושה טוב ולא רע) ותמים (עושה לשם שמים), יותר מהם "את האלוקים התהלך נח" - דבק בד', אוהב את ד' ורודף אחרי ד'. אבל דילגנו על ההתחלה. רש''ר הירש כתב שנאמר עוד על נח היותו "איש". כלומר, קודם צריך להיות בן אדם, כמו שאנו אומרים בתפילת שחרית: "לעולם יהא אדם", ואחר כך עוד קומות ועוד קומות.

ד. וכן היה אצל חכמינו. בגמרא ברכות (כז, ב-כח, א), כשהציעו לרבי אלעזר בן עזריה לשמש כנשיא, הוא אמר שקודם הוא צריך להתייעץ עם אשתו. ורבי עקיבא לא הלך ללמוד שתיים עשרה שנה בישיבה, וחזר ללמוד עוד שתיים עשרה שנה אלא באישורה ורצונה של אשתו רחל (כתובות סב-סג. נדרים נ). הוא הדין מלחמתה של תורה, וגם במלחמה כפשוטו.

ה. הגמרא במסכת שבת (כג, ב) שואלת: נר חנוכה או נר שבת – מה עדיף? כלומר, אדם שבידו לקנות רק נר אחד לחנוכה שחל בשבת, האם יקנה נר חנוכה משום פרסום הנס, או נר שבת משום שלום בית? (נר שבת גורם לשלום בית מכיון שבחושך אנשים נתקלים זה בזה ונכשלים בדרכם והדבר עלול לגרום למתיחות בין אנשי הבית). תשובת הגמרא: נר שבת עדיף. כלומר, שלום הבית והמשפחה עדיף על פרסום הנס של ניצחון החשמונאים על היוונים. המשמעות הרחבה העולה מהלכה זו היא, משפחתיות קודמת ללאומיות. סיבת הדבר היא שהרי הבסיס לכל העוצמה הלאומית הוא השלום בין איש לאשתו. וגם בנידון דידן, חייל צריך גם לחזור, לאשתו ולמשפחתו, ולא להרוס את הבית. כבר אמר רבי יוסי: מימי לא קראתי לאשתי אשתי אלא לאשתי ביתי (שבת קיח, ב)

ו. אמר לי חבר לפני מלחמת שלום הגליל: "אני צריך לנסוע לאמריקה לשנתיים בשליחות ללמד תורה. אני אסע לאמריקה וחבריי פה יצאו למלחמה"?! אמרתי לו: "אל תדאג, כשתחזור מאמריקה יהיו לך עוד מלחמות. גם לך, גם לבנך וגם לבן בנך". אמר לי: "אתה נראה די אופטימי...". אמרתי: "ודאי אני אופטימי. אתה יודע מה זה פסימי? פסימי זה מה שקרה לי, כשנולדתי והיו צריכים להחביא אותי כדי שלא אגיע למחנה השמדה".

לכן, אל תדאג, יהיו לך עוד מלחמות בהן אפשר למסור את הנפש. עכשיו, תמסור את הנפש בבית שלך. " לך בכוחך זה והושעת את ישראל" (שופטים ו, ד).