קובע עתים לתורה

חג שבועות. חג מתן תורתנו. יש טועים לחשוב שזה חג של מאכלי חלב, פרחים וקישוטים. שטויות! דמיונות של ילדים. חג שבועות הוא קודש קודשים. ריבונו של עולם מתגלה בהר סיני ונותן לנו את נשמת חיינו. התורה אינה עוד חכמה. אינה פילוסופיה. היא החיים עצמם. ולכן החובה המוחלטת, הברורה והתמידית המוטלת על כל יהודי היא אחת: קביעת עתים לתורה.

יש שואלים: אני אדם עובד. אני טרוד מבוקר עד ערב בפרנסת המשפחה. אני משרת בסדיר או במילואים בצבא ההגנה לישראל. כיצד אמצא זמן ללמוד? תשובה: הבל הבלים! וכי אדם עובד מפסיק לאכול? וכי חייל במילואים מפסיק לנשום? התורה היא אוויר לנשימה של האומה כולה ושל כל פרט ופרט. בלי תורה, הכל מתייבש. הכל קורס.

מרן הרב קוק זצ"ל מסביר באורות התורה שהתורה היא מקור החיים. כל מה שאנו בונים בארץ ישראל - הכלכלה, החקלאות, צבאנו הקדוש - הכל יונק מן התורה. התורה היא הנותנת כוח וגבורה להכל. רבנו הרב צבי יהודה זצ"ל היה חוזר על כך בלי הרף: אי אפשר להיות שותף אמיתי בבניין האומה ללא קביעות של ברזל בלימוד התורה. בלי תורה, אין לאומה מנוע.

שואל אדם: אני עייף מאוד. כשאני פותח ספר בערב, העיניים נעצמות, הראש לא קולט. מה אעשה? תשובה: במסירות נפש! וכי החיים הם קייטנה? תשטוף פנים. תשתה קפה. תלמד בעמידה. החיים הם עמל ויגיעה. אדם מוכן לעבוד קשה ולמסור נפש בשביל כסף, בשביל דברים חולפים, ועל חיי נצח יוותר בגלל עייפות? ודאי שלא.

שואל אחר: אבל איני מבין דברים עמוקים. אני קורא ושוכח. אין לי "חיבור" לזה. תשובה: מה פתאום "חיבור"? אלה מילים של תרבות המערב. קביעת עתים אינה מסע רגשי. אדרבה! עצם המפגש עם אותיות התורה מטהר את הנשמה. הרמב"ם פוסק שחייב אדם ללמוד תורה בין עני בין עשיר, בין שלם בגופו ובין בעל ייסורים. לא כתוב שצריך להיות גאון. כתוב שצריך ללמוד. בשכל ישר. בפשטות ובתמימות.

יש שמתלוננים על "חוסר זמן", אבל פתאום יש להם שעות ארוכות לבהות במסכים. שעות של הבל וריק. שואבים רעל לתוך הנשמה. זרוק את המכשיר הטמא. סגור את הפלאפון. אתה וריבונו של עולם. פתח חומש, פתח משנה, פתח מסילת ישרים. תראה איך הלב מזדכך.

כיצד קובעים עתים? הלכה למעשה: א. קביעות זמן: קבע זמן שלא זז. גם אם יש רעידת אדמה. חצי שעה בבוקר או חצי שעה בערב. ברזל. ייהרג ובל יעבור. ב. קביעות מקום: אל תלמד מול רעשי הבית. לך לבית הכנסת. ואם אי אפשר, קבע לך פינה שקטה. ג. ניתוק מוחלט: כשאתה לומד, נתק עצמך מהעולם. אין חדשות. אין עבודה. עכשיו אתה עומד בהר סיני ומקבל תורה מפי הגבורה.

מי שקובע עתים לתורה, אינו מתעסק ב"אני" או ב"מימוש העצמי" שלו. הכל למען כלל ישראל. כל דף גמרא שיהודי לומד בסוף יום עבודה מפרך, מחזק את החיילים שלנו. כל פרק תנ"ך דוחף את גאולת ישראל קדימה.

אשרינו! מה טוב חלקנו, שזכינו לעמול בתורה. אשרינו שזכינו למסור נפש על לימוד התורה למען כבוד ה', ולמען עמו ונחלתו!