גיוס חרדים שאינם לומדים תורה

שאלה: האם התנגדות הרבנים החרדים לגיוס ממוקדת רק בלומדי התורה, או שהם מתנגדים לגיוס באופן כללי?

תשובה: ההתנגדות היא לגיוס בכלל. לגבי לומדי התורה קיים נימוק מיוחד, לפיו התורה מגינה על עם ישראל ולימודה מהווה תחליף לשירות צבאי; הצבא מגן והתורה מגינה. אולם ההתנגדות קיימת גם כלפי אלו שאינם לומדים תורה, וזאת מכמה סיבות. ראשית, קיימת סכנה רוחנית שהחיילים יתקלקלו במהלך השירות בצבא. שנית, גם אם היו מקימים יחידות חרדיות לחלוטין שבהן הכל מתנהל על פי אורח חייהם, עצם השיתוף עם הציונות והמדינה נתפס כעניין בעייתי, שכן המדינה והציונות הן עניין בעייתי בעיניהם. שלישית, קיים חשש שמפקד ייתן פקודה מסכנת את החייל שאינה על פי תורה. רביעית, קיימת תפיסה שאין להסתכן כלל עבור המדינה, שכן המדינה היא לא ענייננו. יש המבחינים בין מלחמה להצלת נפשות, שהיא מובנת, לבין מלחמה להצלת המדינה, שבה הם אינם רואים עניין. ישנה אף שיטה חמורה יותר הסוברת "שלא יעלו בחומה" (כתובות קיא א), ולפיה לא היה צריך להקים מדינה כלל אלא להמתין לביאת המשיח ולנס מן השמיים.

כתוצאה מתפיסות אלו, רק אחוז קטן מאוד מהציבור החרדי מתגייס בפועל. חלקם לומדים תורה באופן מלא, וחלקם רשומים בישיבות אך לומדים רק באופן חלקי ועוסקים בשאר זמנם בעבודה או בבילויים. ישנם גם כאלו שאינם לומדים כלל, אך הם נשארים רשומים במוסדות. בתוך עולם הישיבות, קיימות ישיבות המכונות ישיבות רכות או ישיבות נושרים, המהוות כחמישית מהישיבות החרדיות. מוסדות אלו נועדו להיות עם דרישות מועטות כדי לקרבם לתורה ולמנוע מהם לנשור לגמרי. בעוד שהדרישה הרגילה והפשוטה היא ללמוד שלושה סדרים ביום, בישיבות אלו הדרישה היא לשעתיים ביום בלבד, וישנם בחורים שמגיעים אף פחות מכך – פעם בשבוע, פעם בחודש או פעם בחודשיים.

ומה כן יש ללמוד מחרדים: הקפדה על קלה כחמורה והקדשת כל רגע פנוי ללימוד תורה.

ובין כולנו: אהבה.

בנוסף לכך, חרדים רבים מקבלים פטור רפואי על רקע נפשי. מדובר בכחמישה עשר עד עשרים אחוזים מהם, שיעור הגבוה פי שניים או שלושה מהאוכלוסייה הכללית, ובוודאי לא עולה על הדעת שקיימות אצלם יותר הפרעות נפשיות מאשר בציבור הכללי. אמנם בתוך הציבור החרדי ישנו חלק רציני הסובר שחרדי שאינו לומד תורה צריך ללכת לצבא, אך כפי שאמרנו, אצל הרבנים החרדים אין הוראה כללית כזאת. עלינו להתאזר בסבלנות, והכל יסתדר.