נישואים (תשפ"ה–תשפ"ט)

הרב שלמה אבינרשאלה: האם אדם המחפש זיווג, או אדם הנמצא בתוך חיי הנישואים, מחויב על פי התורה להתפשר על אורח חייו הרוחני, על הנהגותיו ועל רמת יראת השמיים שלו כדי למצוא בן זוג או כדי להסתדר ביומיום?

תשובה: ודאי שאסור לעשות עבירות. אין מקיימים מצווה על ידי עבירה. אדם אינו צריך לרדת ברמתו הרוחנית בשביל להתחתן. אמנם יש אנשים שמתירים לעצמם דברים מסוימים, אך ודאי שאין לאדם לוותר על הלכות או על עקרונותיו הרוחניים.

שאלה: האם בשביל להתחתן מותר לאדם לוותר על רמה רוחנית?

תשובה: ראשית, ודאי שאסור לעבור עבירה, שהרי אין עושים מצווה על ידי עבירה. אך לגבי ירידה ברמה הרוחנית, הדבר תלוי בנסיבות. אדם חייב להתחתן. אם הוא מוצא רק בן זוג ברמה רוחנית נמוכה יותר, ואם לא יתחתן עמו יישאר רווק – עדיף להתחתן. להיות רווק זו בעיה קשה יותר מאשר פשרה על מדרגה רוחנית. מדרגה רוחנית היא מעלה גבוהה, אך כאן מדובר באדם ששומר תורה ומצוות ורק שואף להיות במדרגה עליונה יותר. אם האדם צעיר, אין הדבר דחוף והוא יכול להמתין, אך אם אינו צעיר – עליו להתחתן. חלק בלתי נפרד מחיי הנישואין הוא ההבנה והוויתור ההדדי. בני זוג יכולים להסתדר גם כאשר יש ביניהם פערים רוחניים, כל עוד אין כפייה ומתקיים העיקרון של "חיה ותן לחיות". ישנם אפילו זוגות שאחד מהם דתי והשני חילוני ממש, והם חיים באהבה, אחווה, שלום ורעות. הם אינם מתערבים זה בחייו של זה ומכבדים את המרחב האישי; אם אחד רוצה לצפות בטלוויזיה, הוא עושה זאת בחדרו כדי לא להפריע לשני. אם בני זוג אינם מסוגלים לוויתורים הדדיים כאלה, יש ספק אם יצליחו לחיות יחד, שהרי החיים רצופים בחילוקי דעות הדורשים מסכת של ויתורים.

שאלה: נאמר ש**"אישה כשרה עושה רצון בעלה"**, והיא נבראה עזר כנגדו. האם אין זה אומר שהגבר הוא הקובע והאישה רק מסייעת לבצע, ולא מדובר בשותפות של ויתור הדדי?

תשובה: ראשית, ודאי עדיף להיות נשוי לאישה שאינה עושה רצון בעלה מאשר להישאר רווק. פעם הגיע אליי אדם שנשלח על ידי פסיכולוג בשאלה הלכתית. הוא התלונן שאשתו אינה מקיימת מצווה אחת: "אישה כשרה עושה רצון בעלה". פתחתי בפניו את הרמב"ם (הלכות אישות פרק טו), שם כתוב שאכן עליה להסתכל עליו כעל מלך, אך מיד בהלכה הבאה כתוב שאיש חייב לכבד את אשתו יותר מגופו ולאהוב אותה כגופו. כשראה זאת, פניו קדרו והוא עזב. כך לא בונים חיים. אולי יש אישה כנועה שמוכנה לסבול, אך לא כך בונים נישואין. נישואין בונים מתוך אהבה ואחווה, על פי היסוד של אדם הראשון שאמר: "בשר מבשרי ועצם מעצמיי", כלומר שהאישה היא חלק בלתי נפרד ממך.

ישנם סיפורים בגמרא על נשים שצייתו לבעליהן באופן קיצוני. מעשה באדם שביקש מאשתו לקנות "בוצינא", ובשל אי הבנה לשונית היא קנתה נרות במקום אבטיח. הוא התעצבן ואמר לה לשבור אותם על ה"בבא" (השער), והיא הלכה ושברה אותם על ראשו של בבא בן בוטא. כששמע בבא בן בוטא שזהו רצון בעלה, בירך אותה שתזכה לבנים כמותו כי היא "אישה כשרה עושה רצון בעלה". מסקנת הפוסקים היא שאותו בעל לא היה שפוי, אלא שאשתו הייתה מוכנה לסבול אותו. כך גם בסיפור על רבי מאיר, שבעל אחד אסר על אשתו לחזור הביתה עד שתירק בעינו של רבי מאיר. רבי מאיר מחל על כבודו כדי לעשות שלום בית, כפי שהקדוש ברוך הוא מוכן ששמו יימחה במים של סוטה כדי להשכין שלום בין איש לאשתו. אך שוב, מסקנת הפוסקים היא שהבעל נהג בחוסר שפיות. במסכת גיטין מובהר שאם בעל מצווה על אשתו לעשות שטויות, כגון לשפוך דלי מים על הרצפה ללא סיבה, היא אינה חייבת לשמוע לו.

נישואין אמיתיים אינם בנויים על שתלטנות. אגב, יש מפרשים הביטוי "אשה כשרה עושה רצון בעלה" שהיא "מייצרת" את רצונו; בחוכמתה היא בונה ומכוונת את הרצון שלו. לסיכום, עדיף להיות נשוי גם אם המציאות אינה בדיוק כפי שרצינו, מאשר להישאר בבדידות. תזכו לנישואים טובים ומאושרים.