בחירת בת זוג (תשפ"ה–תשפ"ט)

הרב שלמה אבינר בחירת בת זוג

איש ואישה הם נשמות תאומות, נשמה אחת ממש. הקדוש ברוך הוא ניסר את הנשמה המקורית לשניים, כפי שנאמר: "ויבן את הצלע" (בראשית ב כב). צלע היא כמו צלע המשכן, צלע של משולש – הקדוש ברוך הוא ניסר באמצע. נמצא שאיש ואשתו הם מהות אחת, כדברי האדם הראשון: "עצם מעצמי ובשר מבשרי לזאת יקרא אישה כי מאיש לוקחה זאת" (שם כג). הזוהר הקדוש מאריך במילים נפלאות על אחדות זו.

אך נשאלת השאלה: כיצד יכול אדם לדעת מהי נשמתו התאומה? זו שאלה כבדה, והתשובה היא שקשה מאוד לדעת זאת בוודאות. התאהבות לבדה אינה הוכחה לדבר; אדם יכול להתאהב בבחורה משום שהיא יפה, אך היופי חולף עם השנים וישנן יפות ממנה. לכן, בחירת בן זוג היא קבלת החלטה בתנאי אי-ודאות, וזו ההחלטה הגורלית ביותר בחיי האדם.

כדי להכריע, יש להשתמש בשני קני מידה. הראשון הוא ההתאמה השכלית. עלי לבדוק אם היא מתאימה לי: אני יהודי והיא יהודייה, אנחנו באותו טווח גילאים, שנינו דתיים, שנינו גרים בארץ. ישנן בנות רבות כאלו, וקבוצה זו נקראת "שדה הנבחרים". זהו השלב של השכל הישר וההיגיון. לאחר שהגדרנו את שדה הנבחרים, מגיע השלב השני: מתוך אותה קבוצה, אני בוחר בזו שאני אוהב. מדוע אני אוהב דווקא אותה ולא אחרת? איני יודע, וזה גם לא משנה. כל הבנות בשדה הנבחרים מתאימות לי עקרונית, והעיקר הוא שהאהבה לא תגרור את האדם אל מחוץ לגבולות השדה.

פעם התקשרה אלי מישהי וסיפרה:

שאלה: "שלום הרב, אני מאוהבת במישהו והוא מאוהב בי".

תשובה: אם כך, מה הבעיה? תתחתנו.

שאלה: "אי אפשר, הוא נשוי".

תשובה: את לא נורמלית.

שאלה: "אבל אנחנו כל כך מתאימים, כל כך מבינים אחד את השני".

תשובה: היכן הכרת אותו?

שאלה: "אני בשירות לאומי והוא האחראי. אני בת 19 והוא בן 40".

תשובה: מחר את מחליפה מקום שירות. נקודה. זהו קשר שנמצא מחוץ ל"שדה הנבחרים". שאלתי אותה: מה את מצפה, שאשתו תמות והוא יתאלמן? היא נבהלה ואמרה: "לא, חס וחלילה, חס וחלילה". אם כן, מה את רוצה? לאחר שנה היא התקשרה אליי וסיפרה שבכתה חצי שנה, אך לבסוף נרגעה והתחתנה בשעה טובה. צריך להיזהר מאוד שהאהבה לא תגרור את האדם מחוץ ל"שדה הנבחרים".

סוד האהבה ושחיקתה

יש להגדיר את שדה הנבחרים מראש. נישואין עם מי שאינה יהודייה, או עם בחורה שאינה דתייה, יוצרים מתח מתמיד בין בני הזוג שאת מחירו משלמים הילדים. בתוך השדה הזה, עליך לבחור את מי שאתה אוהב. אף על פי שאינך יודע מדוע אתה מאוהב דווקא בה, אין בכך פסול. אין לכך תיאוריה מדעית מוכחת. יש המנסים להסביר זאת בחוויות מהילדות, כאילו אדם מחפש מבט מסוים שראה כשהיה בן שנתיים, או תווי פנים של דודה או תמונה מספר, אך אלו השערות בלבד. אנו מכנים זאת "סוד האהבה הרומנטית". איננו יודעים מדוע הלב נוטה לאחת ולא לאחרת, וזה לא משנה.

אולם, עלינו לקחת בחשבון שדווקא משום שהאהבה הרומנטית היא סוד שסיבתו אינה ידועה, היא עלולה גם להיעלם כפי שבאה. זהו "משבר שחיקת האהבה הרומנטית". פתאום אדם מרגיש שהוא כבר אינו מאוהב, ואינו יודע להסביר למה, כשם שלא ידע להסביר את תחילת האהבה. אין זה אסון, כל עוד בת הזוג נמצאת בתוך "שדה הנבחרים". כמובן, יש לנקוט באמצעים כדי שלא יהיה משבר של שחיקת האהבה, אך זהו נושא מורכב וארוך יותר. השחיקה הזו עלולה לקרות בממוצע לאחר שלוש שנים, אך היא יכולה להופיע גם אחרי שנה, חודש, שבוע, או אפילו "מינוס שבוע" – כלומר, שבוע לפני החתונה פתאום הרגש נעלם. זה מצב מתסכל שעלול להוביל לביטול אירוסין, אך הכלל נותר בעינו: קודם מגדירים את "שדה הנבחרים", ובתוכו בוחרים את מי שאוהבים.