חולה סופני

הרב שלמה אבינר חולה סופני שאלה: האם יש סיכוי להילחם על חיי חולה שמנותק מבחינת הידיעה מהעולם, כגון חולה דמנציה או אלצהיימר שאיבד את זיכרונו? ובמקרה שתחול החמרה במצבו, האם יש לנקוט בגישת שב ואל תעשה?

תשובה: באופן פשוט, במחלות כגון דמנציה ואלצהיימר אין דרך חזרה. אולם, תמיד ייתכן נס. לעיתים מתרחש נס רפואי; הרופא אומר: "לא, לא, אין תקווה, אין, אין, אין", ובסופו של דבר המצב משתנה והרופא קורן מאושר. אמנם מדובר במקרה נדיר ובגדר נס, אך הדבר יכול להיות.

ביחס לשאלה האם יש להאריך את חייו של חולה שמצבו הוחמר, או שמא מוטב להניח לו לעלות למרומים כיוון שחייו אינם חיים – התשובה היא שלכתחילה יש להאריך את החיים. כל רגע שאדם חי הוא בעל ערך. לעיתים הוא יחיה עוד שעה אחת בלבד, ובעוד השעה הזאת הוא יעשה תשובה, דבר שייתן ערך לכל חייו.

מצד שני, לעיתים רואים שלאדם כבר אין כוח והוא אינו רוצה עוד. ודאי שאסור להרוג אותו; רצח מתוך רחמים, המכונה אתנזיה, הוא ודאי אסור. אך מנגד, לא תמיד חייבים לתת לו טיפול. ניתן לאפשר לו שיכבה לאטו ולא יסבול, כי במצבים אלו חייו כבר אינם חיים. אין כאן המקום להיכנס לפרטים המדויקים של ההגדרות, אך העיקרון ברור.