תוכחה זהירה
מתוך שיעורי הרב שלמה אבינר
תוכחה זהירה
[מ"ראש יהודי"]
ודאי שאין צריך לומר, שלא להוכיח את הילד בנוכחות חבריו. בכך עוברים לא רק על איסור הלבנת פני חברו סתם, אלא על איסור "המלבין פני חברו ברבים " –שהוא חמור לאין-ערוך וכמוהו כשופך דמים (בבא מציעא נח ב). גם באונאת אשתו יש המזלזלים. אומרים חז"ל: "לעולם יהא אדם זהיר באונאת אשתו, שדמעתה מצויה" (שם נט א). גם בסתם בני-אדם יש להיזהר, קל וחומר באשתו, שאין לה חבר ומשענת אלא אתה. לכן כאשר הדבר נצרך – יש להוכיח, להעיר, לומר, אבל בלא הלבנת פנים, עקיצות והומור פוגעני. דבר זה נכון גם באופן כללי – לאו דווקא כלפי הילדים. צריך יחס של כבוד. גם כאשר הילד מתחצף, אין צורך להשתיקו בצורה בוטה: "חצוף!". לא משתיקים בחוסר נימוס מישהו בלתי-מנומס. לא מחנכיים לדרך ארץ בגסות הרוח. זה תרתי דסתרי. זה כמו אדם הרוחץ לכלוך בלכלוך. יש לומר לו: "כך לא מדברים. אני מתפלא עליך שאתה מדבר כך".
נלקח משאילת שלמה 223