שיעורי הרב שלמה אבינר

שאלה: יש לי ויכוחים רבים עם בני בדבר כיבוד אב ואם. לא מסתדר לי ש"כבד את אביך ואת אמך" מצטמצם ל"מאכיל ומשקה מלביש ומכסה מכניס ומוציא", ושאר טיפולים לעת זקנתו. וכן "אינו יושב במקומו" וכדומה. למשל, נתתי שיחה, ציפיתי מילדיי הגדולים שיגשו אלי, ויאמרו לי איזו מילה טובה. אך הם לא ראו בזה צורך. נפגעתי מאד. אמרו לי: דברייך לא עניינו אותנו ולא תרמו לנו. לא רצינו לשקר. בן אחד אפילו יצא באמצע.

תשובה: יש דברים הגיוניים ופשוטים שהם בבחינת "דרך ארץ אשר קדמה לתורה". כדי לדעת שיש להתנהג יפה כלפי הוריו, אין צורך בתורה. זה מובן מאליו. כלפי כל אדם יש להתנהג יפה, קל וחומר להוריו. אפילו עשו, אף על פי שהיה גוי, כיבד את אביו. יש מרבותינו הסבורים שבכל דבר הגיוני גם בן נח חייב (רב נסים גאון, הקדמה למפתח מנעולי התלמוד, חובות הלבבות ג ו).

כמו כן, לכל אדם יש לפעמים צורך להחמיא, קל וחומר להורים. גם אם נחליט שעל פי ההלכה, אדם אינו חייב להישאר בשיעור או בשיחה של אביו או אמו, אם אין זה מעניין אותו. וגם אם נחליט שאינו חייב להחמיא להם אם אינו חושב כן, אם הוא הופך פתאום לאביר האמת והצדק - ובכל זאת יתנהג כן, ודאי יעשה בכך דבר טוב.

לא תמיד עושים רק מה שחייבים. הרבה פעמים אדם עושה דברים טובים אף על פי שאינו חייב. הוא עושה לפנים משורת הדין.

אמנם אדם רשאי להתעקש ולסרב לנהוג לפני משורת הדין. אך כלפי ההורים אין זה כל כך פשוט. כי ההורים עשו עבורו הרבה דברים לפנים משורת הדין, מעל ומעבר לחובתם. על פי התורה הם אינם חייבים לפרנס את ילדיהם מעל גיל שש, שילכו לעבוד. ובכל זאת פרנסו אותם. אמנם על פי תקנת הרבנות הראשית לישראל, הוארך גיל זה עד חמש עשרה, אך ההורים דואגים לילדיהם גם אחרי גיל חמש עשרה וגם אחרי שמתחתנים. זאת ועוד, מה חייבים עד גיל חמש עשרה? מזון ובגדים. לא חייבים לממן לו לימודים במוסדות יקרים, מחנה בני עקיבא, חוג חלילית, עוד בגד ועוד קלטת.

חיי ההורים הם מסכת רצופה של לפנים משורת הדין כלפי ילדיהם והרבה מאד מסירות. הוריך מוסרים נפשם בשבילך בלי לערוך כל מיני חשבונות, ואתה מתחיל בחשבונות? זה אני חייב וזה אני לא חייב?! אין זה ישר ומוסרי. אינך חייב לנהוג לפנים משורת הדין כלפי כל אדם, ורשאי אתה לעשות חשבון אישי. אבל ביחס להורים זה שונה.

לפני כל כיבוד אב ואם, יש הכרת טובה. בשביל הכרת טובה, אין צורך בתורה. היא האלף בית של המוסר. כיבוד אב ואם שהתורה דיברה עליו, מוסיף על הדברים הפשוטים המובנים בלי תורה.

כמובן, יתכן הורה שאין כלפיו כל כך חובת הכרת טובה כיוון שלא גידל את ילדיו אלא זרק אותם לרחוב, ועתה חזר בתשובה או שילדיו נגנבו ממנו בעל כרחו, ולא הוא חינך אותם . בכל זאת התורה ציוותה על כיבוד אב ואם.

אבל במקרים רגילים, יש הכרת טובה, שהיא יסוד כל המוסר, כפי שמסביר ספר חובות הלבבות. הוריך העניקו לך כל כך הרבה דברים טובים בלי חשבון ואתה הפכת לקמצן, ואינך אומר מילה טובה לאמא על דבריה, גם אם אינם כה מעניינים, ואינך מוכן להישאר, להקשיב ולסבול, סוף סוף אין זה סבל כה נורא! איזו התנהגות מבישה. וכי אמך לא הקשיבה לך בכל מיני שטויות והבלים שדיברת? וכי לא ישבה על יד מטתך שעות וזה מאד הכביד עליה?

כדי להשיב על השאלה, אין צורך להשתמש בהלכות כיבוד אב ואם, שכיון שבנך למד תורה, הוא יתחיל להתפלפל. אלא אלו הדרכות פשוטות של דרך ארץ, של מוסריות אנושית יסודית, שלפני התורה. אנו באים מצד הכרת הטובה.

אם ההורים הם רשעים מרושעים שהתעללו בילדים והציקו להם שנים על גבי שנים, לא נכריח אותם לשבת ולהקשיב לשיחה של אמם ולומר לה יפה דיברת. אבל אם הם הורים נורמליים רגילים שמסרו את נפשם על ילדיהם אינך יכול לעשות להם טובה וחסד?!

נעשית כזה מדייק! כזה קמצן בקיום מצוות הבודק אם הנך חייב או לא! גם אם לאמך יש נטיה לחזור על אותו דבר כמה פעמים ואתה נעשה חסר סבלנות, לא קרה לך כלום, ולא צריך תגובה כל כך נזעמת ולא נעימה. קצת מוסר אנושי פשוט!