חומרות - בא לי להחמיר
מתוך שיעורי הרב שלמה אבינר
בשלב זה, התחלתי לחשוב: אז למה בעצם אני עושה את כל זה? התחלתי להתלבט. ואז נפלתי על פרק כ' של מסילת ישרים שנקרא משקל החסידות: שקול היטב לפני שאתה מחמיר, היזהר מאד, אולי זה מהיצר הרע. אתה עלול לחשוב על הרבה דברים שהם מצוות ובאמת הם עברות.
אני חש תשוקה מוזרה בתוכי: להחמיר! בעצם, למה מוזרה, הרי חכמים תמיד כותבים: המחמיר תבוא עליו ברכה. ומי אינו רוצה ברכה?
אך מיד אני נעצר ואומר לעצמי: אם זה המניע, אז זה בשבילי, לא בשביל ריבונו של עולם, אז אני עדיין דואג לעצמי, אז איפה אני עומד?
אבל אני מתעשת מהר ומחליט ביני לבין עצמי: להחמיר – זו ודאי מדרגה גבוהה יותר של עבודת ד', ומי לא רוצה להיות באותה מדרגה גבוהה? כמובן, לא כולם זוכים להיות פרושים או חסידים, כותב ספר מסילת ישרים (פרק יג). פרוש, הוא מי שמחמיר לפרוש מן המותר. חסיד הוא מי שמחמיר על עצמו לקיים מה שפטור, אבל השרידים היושבים לפני ד' חפצים לזכות לקרבתו, צריכים להחמיר, ואני רוצה להיות מאותם שרידים לכן אני אחמיר. הרי טוב ויפה.
אבל, מיד קול פנימי נוקפי: עצור, בן אדם! הנאה לך והיאה לך לקפוץ למדרגה שאינה שייכת לך? אנא פתח ספר מסילת ישרים פרק יד וראה מה זו פרישות.
אני קורא: פרישות כוללת שלשה תחומים. יש פרישות בדינים, כלומר, להחמיר תמיד בכל פעם שיש מחלוקת. כך? לזה אני לא מוכן. אני מוכן לקבל על עצמי חלק מן החומרות, למשל המזון, שאפשר להשיג דברים למהדרין שהם טעימים ובאותו מחיר. לכן חשבתי להחמיר בענייני מזון – אבל להחמיר בכל מחלוקת, זה לא בשבילי.
מה כתוב שם עוד? פרישות מהחברה, מיעוט בשיחה, התבודדות הרבה ועיסוק כל הזמן בעבודת ד'. גם זה לא אני. אני גם אוהב לעסוק בכל מיני דברים בשביל עצמי.
דבר שלישי: פרישות מהנאות, לקחת מהעולם רק במידה זעירה כפי מה שהכרחי, מאכל, בגדים, בילויים ושאר דברים נעימים. לא ולא!
אני חשבתי על פרישות סלקטיבית. למשל לגבי מזון, איפה שיתאים לי וטוב לי ולא פרישות גורפת.
בשלב זה, התחלתי לחשוב: אז למה בעצם אני עושה את כל זה? התחלתי להתלבט. ואז נפלתי על פרק כ' של מסילת ישרים שנקרא משקל החסידות: שקול היטב לפני שאתה מחמיר, היזהר מאד, אולי זה מהיצר הרע. אתה עלול לחשוב על הרבה דברים שהם מצוות ובאמת הם עברות.
אוי ואבוי! כמה הוא מתוחכם היצר החי הזה. הוא מתחפש ליצר טוב, מסווה עברות במצוות. חשבתי שזה היצר הטוב שמושך אותי להחמיר וזה היצר הרע! אוי ואבוי!
אני קורא שם. למשל אתה רץ לעשות מצוה ועקב זה אתה מתחרה עם אחרים ונכנס למריבה. נקודה אחת ליצר הרע. או נגיד שיש אדם שלא מתנהג כראוי אז אני נותן לו על הראש והתוצאה היא שהמצב מחמיר. עוד נקודה ליצר הרע.
יש גם סיפור על רב גדול מאד, רבי טרפון, שהחמיר כבית שמאי, וננזף קשות מפני שבכך הוא פגע בסמכותם של בית הלל, הוא ערער את האמון בהם.
אולי גם זה קרה. אולי פעם החמרתי וביזיתי בכך מישהו. פעם ראיתי שבירושלמי כתוב שתנאי לחומרה הוא שלא יבזה אחרים. אני מתחיל להרגיש לא טוב. חבר סיפר לי סיפור אמיתי על רב שהיה מוזמן אצל רב אחר לאירוע. כאשר המארח כיבדו במזון מסוים, הוא סירב ונימק שאינו סומך על כשרותו. אז הרב, בעל הבית, סגר את הדלת במפתח, נעמד מולו ואיים: "אתה אוכל, ואם לא אני שובר לך כסא על הראש!" כל הכבוד! אם האורח לא סומך על כשרות, שלא יבוא, אבל אין לו רשות להעליב.
כן, אם אני כן עם עצמי, לפעמים אני מחמיר לא בשביל לשמח את ריבונו של עולם, אלא כדי לעשות רושם שאני צדיק. יש המתגאה בעושרו, ויש בחכמתו, יש בגבורתו ויש ביופיו, ויש בדתיותו. יוהרא. ראוותנות דתית.
ממש חכם היצר הרע, אם יגיד לי: עשה עברה! לא אשמע לו. אז הוא גורר אותי לכאילו מצוה. שמתי לב שלעתים אני מחמיד דוווקא בנוכחות אחרים. וגם כאשר זה בצנעה, אני מרגיש גאווה בתוכי. ראיתי במסילת ישרים שגאווה מתועבת גם אם היא בפנים.
שמתי לב שהחומרות משחדות את היצר הטוב שלי. למשל אתמול העלבתי את אשתי, אז יצר הטוב צעק חמס, והיה לי ממש לא נעים. מה עשיתי? אכלתי מוצר "כשר בלי חלב נכרי" והרגשתי טוב. יצר טוב טיפש! אתה לא רואה שמרמים אותך!
את היסוד הזה, שחומרת באות לפעמים לחפות על רשע, למדתי ממורי ורבי, עקב סיפור מזעזע.
נכנסה אצלו אשה ושאלה – "האם המעיל שלי כשר לפסח?" הרב מצמץ בעיניו. "כן", הוסיפה, "אני תפרתי בו כפתורים עם אותה מחט, שבה אני תופרת צוואר ממולא במזון עם קמח".
מורי ורבי חיכך בגרונו והשיב: "אספר לך סיפור. בא אדם אל הרב ושאל -הרמתי חבל ברחוב? -תחזיר אותו. -הרב, החבל היה קשור לסוס. -החזר גם את הסוס. -הרב, סוסים לא מסתובבים חופשי, הוא משך עגלה. -נו תחזיר גם אותה. -אבל אין סתם עגלה ריקה, היה שם אוצר. -אז תחזיר את האוצר. -הרב לא מבין, היו אנשים בפנים. –מה עשית בהם? צעק הרב. -הרגתי אותם... -למה הרגת? צעק הרב, -למה הרגת!"
בשלב זה של הסיפור, האשה אמרה: "כן, הרגתי... הרגתי את התינוק שנולד לי מחוץ לנישואין..." הרב הרגיש שההחמרה היתרה של האשה באה לחפות על משהו חמור".
גם אצלי הוא אבחן התלהבות יתר, אז פעם אמר לי: "עליך להחמיר לקיים מה שכתוב בפרקי אבות, רוב הספר הוא על מידת החסידות".
אגב, אל תטעו, מורי ורבי הוא מחמיר גדול מאד, אבל לו באמת נאה, כי הוא אדם גדול וצדיק בכל. לעומתו אני קטן ואומר לעצמי: "לא כל הרוצה ליטול את השם יבוא וייטול".
פעם הזדמן לי להיות אתו במילואים. בחדר אוכל היה בשר כשר רגיל, שלקחו כמעט כל החיילים, ובשר חלק שלקחו חיילים יראי שמים במיוחד. והנה מורי ורבי לקח את הבשר הרגיל. שאלתיו: "הרב, אתה לא מחמיר?" מורי ורבי היסס ואמר לי: "אני מחמיר בכלל ישראל".