התייחסות
מתוך שיעורי הרב שלמה אבינר
התייחסות
[מ"ראשי יהודי"]
אכן, לא תמיד אנו יודעים כיצד להתייחס. כאשר אי-אפשר להתייחס, אין לומר לילד: "אז מה?", אלא יש לומר: "הקשבתי בני, ואני מבטיח להתייחס". גם אין תמיד פנאי להתייחס. לפעמים האם לחוצה, היא בדיוק צריכה ללכת, היא עמוסה, גם היא בן-אדם. אין זה אסון. לא חייבים להתייחס מיד. במצב כזה יש לומר לילד: "ראה, שמעתי כל מה שסיפרת, תודה שסיפרת לי. מחר, בעזרת ד', נדבר על זה". חינוך איננו "שליפה מן המותן". רק קצין קרבי אמון על תגובת-בלת"ם [ראשי תבות – בלתי-מתוכנן מראש]; כאשר יורים עליו בשעת קרב, הוא אינו יכול לצעוק לאויב: "סליחה, אני אתייחס מחר, אני הולך למפקדי להתייעץ". הקצין חייב להגיב במקום. הקצין הישראלי, כידוע וכמפורסם, הוא הקצין המעולה ביותר בכל צבאות-העולם מבחינת כושר האִלתור. כוח האלתור של צה"ל הוא אגדי.
- פורסם בשאילת שלמה 267