גאווה - גוזמה בהרגשה, גוזמה בהערכה
מתוך שיעורי הרב שלמה אבינר
גאווה – גוזמה בהרגשה, גוזמה בהערכה
[מ"ראש יהודי"]
דיברנו על סכנת הגאווה אצל הילד.
הגאווה מופיעה כאשר הדמיון מנפח את ההערכה העצמית של האדם, או כאשר הדמיון אינו מנפח את העובדות, אלא את ההרגשה.
השגתי משהו – משתלטת עלי הרגשה טובה, אבל לא צריך להגזים. לא מפני שהצלחתי עכשיו לרכוס רוכסן, אני כבר הכי חכם על-פני כדור הארץ.
לא צריך להגזים. לא גוזמה בהערכה ולא גוזמה בהרגשה (מוסר אביך ג ב-ד).
הגאווה היא אפוא מין גידול סרטני-נפשי. תאים טובים שמתרבים יתר על המידה.
האם אין סיכוי שדבר כזה יקרה לילד, כתוצאה מכך שאני מבטא כלפיו הערכה?
מסתבר שלא. על-פי רוב קורה ההפך. באופן טבעי יש לו הערכה עצמית נמוכה מאוד, כיוון שמטבע הדברים הוא עדיין אינו כל-כך מוכשר, ואין בידו כלים להתמודד בעולם המבוגרים, דבר שהוא מוּדע לו. אז הוא הצליח לרכוס את רוכסן מכנסיו – אבל אביו יודע לנהוג באוטו! אין לו כל סיכוי מול אביו. כל זה בירור הגאווה, מצד המקור, השורש.
נלקח משאילת שלמה 210